24/3

מתוך limudbchevruta

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סיכום מפגש חברותא בלימודים עירוניים – 24.3.11

אביגיל פרדמן - הציגה את הצעת המחקר שלה הנעשית תחת הנחייתו של ד"ר דני אטאס.

העבודה בתפר, הקטן, בין מדעי המדינה לבין ג"ג ולימודים עירוניים. במדעי המדינה התחום מטופל בשיח של צדק חלוקתי, שכלל אינו מתייחס לפן המרחבי. כשחוקרים מבחוץ – ג"ג או מתכננים – מבקרים את חוסר ההתייחסות, התגובה היא שאי-הצדק מתרחש בערים אבל הוא תולדה של תחומים אחרים גם אם הביטוי הוא מרחבי.

המרכזיים בצדק החלוקתי – ג'ון רולס; שוויונאות מזל; אמריטה סן – יכולות ותפקודים. ג"ג מרסיסקטית רדיקלית עוסקת בנושא (מדוע דווקא היא? שאלה מעניינת). סויה טוען שהסיבה היא הפוכה מזו שהוצגה על ידי הפילוסופים – אי- הצדק הוא תוצאה של חלוקה מרחבית שנוצרה בשל מקורות הכוח. רוצה לנסות למצוא קריטריונים לחלוקה צודקת, שכבר קיימים בשיח של צדק חלוקתי, שמתאימים לחלוקה מרחבית של משאבים חברתיים. לא ממציאה תיאוריה של צדק, רוצה לבחון האם התיאוריות מתאימות לחלוקה של הזדמנויות אורבניות ואם לא – בגלל שלעיר יש אופי ייחודי – מה צריך לעשות כדי להתאים את השיח.

החפיפה הזו מתייחסת בעיקר לקונסטרוקטיבזם של רולס. רולס, בקצרה, טוען שהצדק צריך להיות מבוסס על שני עקרונות בסדר לקסיקלי. הראשון – צדק הוא מצב שבו יש שוויון בחירויות בסיסיות, גוף, תנועה, חירות פוליטית; עקרון הצדק השני אומר שסטייה מהשוויון מותרת אך ורק אם זה לשיפור מצבם של החלשים ביותר. יש לו מסכת שלמה של הסברים למה הדבר הזה זה מוסרי, ואיך במצב ראשוני של חשיבה המצב הזה יהיה מקובל על כולם. כמעט כל העיסוק בצדק מרחבי נוגע לרולס. קצת סוזן פיינסטין מהארוורד מתייחסת לגישת היכולות של סן, אבל זהו פחות או יותר.

רונית: למה את חושבת שתיאוריות צדק אחרות חשובות לניתוח? זה שהן אינן לא עושה את זה חשוב שיהיו. זו התרומה המצופה. למה התיאוריות האורבניות הקיימות לא מספקות.

רון: להסיר את הלשון האפולוגטית בפרק התרומה המצופה.

פרק 2.1 למה יש חובה לספק הזדמנויות שוות: (1) liberal ethics אי אפשר לקבוע מהו הטוב, צריך לספק הזדמנויות; (2) תיאורית התפקודים/יכולות של סן – צריך לספק לאנשים יכולות כדי שיוכלו לבחור לעצמם תפקודים; (3) ערך מוסרי לחופש הבחירה – (א) הדרך הטובה ביותר להגיע לאופציה הטובה ביותר; (ב) ערך מייצג; (ג) ערך סימבולי – מניעה ממישהו את חופש הבחירה, אפילו שזו האופציה הטובה ביותר מבחינתנו מערערת את הערך הסימבולי שלו כאדם חופשי.

פרק 2.2 חלוקה של מה? על מה אנחנו מדברים בחלוקה אורבנית. בספרות של צדק חלוקתי הליברלים דוגלים בשוויון של משאבים – א"א לקבוע לאנשים מהו הטוב ולכן לא נוכל להשוות אותו, צריך לצייד אנשים במשאבים חברתיים (רולס) או ממש משאבים (דוורקין). סן – צריך להשוות את היכולות, ויש כאן מימד של בחירה; וולפריסטים – צריך להשוות את הטוב. אי אפשר להתחמק מבחינה מוסרית ממה זה הטוב. מבחינת ההשלכות המרחביות: רוצה לברר האם חלוקה מרחבית של הזדמנויות אורבניות תהיה שונה כתוצאה מכל אחת מהגישות האלה; מנסה להתייחס לזה בפרק הזה. לפי הגישה הראשונה צריכה להיות חלוקה הוגנת של הנגישות למשאבים. יש עם זה בעיה בהקשר החברתי. כשמשווה את התיאוריה הראשונה מול השניה רואה שיש השפעה על ההקשר המרחבי. אצל סן כל חלוקה מרחבית של משהו מחייב לקחת בחשבון הזדמנויות לא מנוצלות היות וסן לוקח את זה בחשבון, מול הגישה הליברלית שלא עוסקת, על פני השטח, בצורך בהספקת הזדמנויות שלא ינוצלו. לגבי ההשלכות החברתיות של וולפריזם –צריך להגדיר מהי חלוקה מרחבית טובה. פיינסטיין וקמבל מדברות על כך שזה חיוני לעשות את זה. היות שבמורד הזרם יש תוצאות לא הוגנות חייבים במעלה הזרם להגדיר מהו הטוב. נקודה שניה הוא שחלוקה מרחבית צריכה להגדיר מהו הטוב עבור אנשים, אך ישנה בעיה אפיסטימולוגית – אם אנחנו לא יודעים מהו הטוב איך נספק את ההזדמנויות. הבעיה האפיסט' היא לא יחודית רק לוולפר – התיאוריות האחרות חומקות מהבעיה.

יון הנורווגי בודק באופן אמפירי איך מבוצעת חלוקה של משאבים, ואביגיל אומרת שיתכן שהיא לא מתאימה: העיר בגלל המבנה האורבני שלה לא יכולה להתחלק כמו כסף. התשתיות האורבניות יקרות מאוד ולא ניתן לשנות אותם.

כלים אישיים