23/12

מתוך limudbchevruta

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

23/12 משתתפים: דנה קפלן (סוציולוגיה), אביגיל פרדמן (מדיניות ציבורית), מלכה גרינברג (ג"ג), רון הורן (ג"ג), רונית לוין-שנור (משפטים).

המפגש הוקדש לדיון בנושא: שאלות המחקר שחוקרי הערים בקבוצה מתמודדים איתם וכלי המחקר המגוונים בהם אנו משתמשים. הוצעה אבחנה בין שתי גישות למודל החקירה האחת, מודל סגור - שבו אין לחוקר אג'נדה (דיעה נורמטיבית) אפריורית אלא הוא מתמקד בנתונים ומובל ע"י העבודות. השניה, מודל פתוח - שבו הניתוח מנסה להוכיח טיעון שנקבע מראש. (רונית) סוגיה נוספת שנדונה היא האם לעיר יש ערך אינטרינזי? האם היא טומנת בחובה ערך(ים) חיוניים אשר ערכם הוא מעבר לסכום הרכיבים הפשוטים של העיר. הערך האינטרינזי הוא מעבר למבנה המוניציפאלי או האגרגציה של האנשים זהו ערך "מאקרו" מעבר למה שכל אחד בנפרד רואה. באתיקה סביבתית למשל, קיימת אבחנה בסיסית בין הערך (הכלכלי, הזמני) של העולם לבין ערכים בעלי השפעה נרחבת במרחב ובזמן כגון נקיון האוויר, הישרדות המינים. היום, מתרחבת תופעת הגדרת הערים במונחים של ערכים סביבתיים. אם האדם הוא לא בעיה של הסביבה – צריך להתייחס לעיר במונחים סביבתיים. הנסיונות לאפיין את הערך האינטריזי של העיר מקרב את הדיון גם לכיוון ניתוחים אסתטיים ופילוסופיה אסתטית. בעיקר כאשר הערכים המדוברים אינם לשקלים רק להערך איננו לפי השימוש הפונקציונאלי. לכן, לפי הגישה האנתרופוצנטרית, אם בני אדם אוהבים דברים מסוימים אזי יש לספק אותם. לעומת זאת, לפי הגישה האינטרינזית, ישנם ערכים ותועלות שהם מעבר לרצונות והצרכים האנושיים ויש להמנע מלהפר אותם. שלושה אלמנטים שונים – בני אדם שאוהבים דברים מסוימים ואת זה צריך לספק (ראיה אנתרופוצנטרית) – לפי הגישה אינטרינזית לדברים יש ערך כשלעצמם, בלי קשר לתועלת לבני האדם (תפיסה כמעט תיאולוגית). (אביגיל) לפי לפבר ואיריס מירון יאנג – לעיר יש אוסף של תכונות היוצרות ערך מוסף לעומת מקבץ אקראי של אנשים. (מלכה) בסופו של דבר כולם חיים בתרבות עירונית ולכן למיקום אין משמעות. (רונית) נגישות מוגדרת לא רק מבחינה פיזית אלא הזדמנות להיות חלק מהתרחשות כלכלית, תרבותית וחברתית. העיר מאפשרת מגוון וריכוז וזה מה שמייחד אותה ומעניק את את היתרונות והערך המוסף. השאלה היא האם הערך של הערים הוא ערך נורמטיבי או שאין לנו עמדה ביחד אליו? האם יכולה להיות בעלות על דירות רפאים? השאלה נשאלת כיוון שהן לא תורמות לקידום אותם הערכים המוספים של העיר, הן אפילו מהוות מכשול. אם קיים ערך אינטרינזי אזי צריך לתחזק ולשרת אותו. כיוון שאחרת תאבד הויטאליות והעמידות וה- well being של העיר ותושביה. זכויות הקניין מעוגנות ב well being של בני האדם. לכן, נשאלת השאלה למה להגביל? יש להרחיב גם ל well being של העיר. החלטות בחיים של קניין – מועדים של שינוי (שיפוץ, שינוי יעוד) הם המועדים שבהם צריך להתחשב בהשפעה של אותו הקניין על סביבתו העירונית. (דנה) משתמע מהדברים שישנה הנחה נורמטיבית שריבוי/מגוון הוא טוב וההיפוך שלו לא טוב. ובכלל אין הסכמה לגבי קיומו של ערך אינטרינזי. אנשים (וקבוצות) עושים בו שימוש אינטרסנטי ולא ניתן להתעלם מכך ולקבל את דבריהם כפי שהם מתיימרים להציג אותם.

יש להבחין בין רצון קולקטיבי ווערך אינטרינזי. (רון) אם יש ערך מחוץ לבני אדם בעיר אזי חזרנו להגיון הפאשיסטי – העיר חשובה ויתר מהפרטים שמרכיבים אותה. (דנה) גם לנשגב יש ערך פוליטי ולא רק אינטרינזי. פה נמצא הפלונטר של הגישה הביקורתית. ניתן לבקר כל דבר ולכן מרגע שידועים יחסי הכוחות הכל מובן מאליו. (רונית) רוצה לשים עירוניות מעל לתועלתנות גישה שלפיה יש להתאים את ניתוח עלות-תועלת. גם אם כל בני האדם ירצו למקסם את ערך הקניין שלהם אני אגיד להם לא ואציב גבולות. (אביגיל) לעיר יש ערך אינטרינזי – מעבר לזמן והמקום הפשוטים – רוצים לתת זכויות קניין שלא יפגעו בו. (דנה) לא מסכימה לטיעון שהעיר לא מעניינת אותנו או המקום לא מעניין או חשוב. אותי מעניין לחקור מה אפשר לעשות פוטנציאלית בעיר. העיר היא מצע הכרחי לחקר התופעה. עולם המדיה המתווכת הוא עולם עירוני. התופעה מעניינת אותי והעיר מספקת שדה מחקר לתופעות אנושיות מרחביות. המחקר מרחיק את הסובייקטים והאנשים. יש להפריד בין מטרת המחקר לבין הנחות בדבר הבניה חברתית. דנה: ממליצה לקרוא שני מאמרים שיהווה דוגמא לשתי הגישות . (מלכה) הפניה לסוג'ה – חוקר צדק מרחבי – בהיסטוריה, הרבה מהשיח של צדק חלוקתי עוסק בפערים כלכליים וחברתיים. לטענתו הפערים נוצרים כתוצאה מן הערים. הם המאפשרים את הפערים האלה ולכן המפתח לפערים הוא הצדק המרחבי.

כלים אישיים