תוכן המפגש

מתוך limudbchevruta

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קבוצת הדיון אמנות רפלקסיבית

הפגישה הראשונה, 6 בינואר 2010

הנושא: השפעתם של אלמנטים רפלקסיביים על חוויית הצפייה בתיאטרון

מנחה: רעות ברזילי


תיאוריית המרחק האסתטי על-פי Kent Cartwright מתוך:

Cartwright, Kent. Shakespearean Tragedy and Its Double: The Rhythms of Audience Response. University Park: Pennsylvania State University Press, 1991.

שלושת המונחים שמתארים את מידת המעורבות של הקהל בהצגה הם אלה:

Engagement – “the spectator’s surrender of self-awareness…. [E]ngagement would designate those moments of the spectator’s emotional assimilation into the work of art, free of his or her own individual worldly concerns. Engagement connotes that immediate, sympathetic response, physical and emotional, that we make to character, acting, language, or action, the experience of being absorbed, lost in the event, ‘rapt out of’ ourselves.” Cartwright, Shakespearean Tragedy, 11-12.

Detachment – “the spectator’s heightened self-consciousness. Detachment includes our interpretations aroused from moment to moment, our sense of removal from the point of view of any single character, our contrasting of events and attitudes, our awareness of illusion, our moral or intellectual judgments as invited by the dramatic context, and even our hypothesis about ‘facts….’ Breaks in stage illusion or realism account for much detachment and may arise from plays-within-the-play, onstage audiences … or any of the variants of audience address … in Elizabethan drama.” Cartwright, Shakespearean Tragedy, 14-15.

Wonder – the emotion produced by “a mutual heightening of engagement and detachment.” Cartwright, Shakespearean Tragedy, 10-11.

אלמנטים מסוימים במחזה, בבימוי ובמשחק מכוונים את מעורבות הקהל במחזה. משחק ריאליסטי למשל יעודד engagement בעוד שאלמנטים רפלקסיביים (מטא-דרמטיים או מטא-תיאטרליים) בד"כ יגרמו ל detachment ובכך יאפשרו לקהל את המרחק הדרוש לבחינה רציונאלית, מוסרית או אסתטית של המתרחש על הבמה.

לאור הדיון התיאורטי, ניתחנו שני קטעים מן המחזה המלט

 1. הגעת להקת השחקנים וביצוע קטע מתוך מחזה על דידו ואניאס לבקשתו של המלט (מערכה שנייה, תמונה שנייה, שורות 542 -601; הגרסה בכיכובו של קמפבל סקוט ובבימוי קמפבל סקוט ואריק סימונסון)

2. ה soliloquy של המלט עם יציאת השחקנים והחלטתו להעלות מחזה כדי ללכוד את מצפונו של המלך (מערכה שלישית, תמונה שנייה שורות 1 -45; הגרסה בכיכובו של דרק ג'קובי ובבימויו של רודני בנט, לצפייה בקטע לחצו כאן).

דוגמאות לשאלות שנידונו:

איזה תהליך עובר השחקן בכל אחד משני הקטעים?

איזה תהליך עובר המלט כצופה?

איך מוצגת חוויית הצפייה בסצנה דרמטית בתוך המחזה?

כיצד משפיעים ייצוגי תיאטרון במחזה על חווית הצפייה בו?

כיצד מעוצב היחס בין דרמה לבין מציאות?

כלים אישיים