סוגיות ודילמות במחקר אתנוגרפי

מתוך limudbchevruta

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תוכן עניינים

רקע / Abstract

לגישה האתנוגרפית מספר מאפינים הייחודיים לה בלבד, בהם: השימוש בתצפיות קרובות ואינטנסיביות, הכוללות מעורבות אישית רבה של החוקרת; וכתיבה הכוללת "תיאור גדוש" של השדה.מאפיינים אלו מציבים אתגרים ייחודיים עלינו החוקרים: הם מעלים דילמות מתודולוגיות ואתיות ללא הרף; הם ממלאים, מציפים, סוחפים; דורשים התבוננות עצמית מאתגרת; דורשים פיתוח סגון כתיבה השונה מסגנון הכתיבה המדעי הנהוג במדעי החברה; וכן הלאה. התחושה האופיינית לחוקרים אתנוגרפיים היא כי אנו ממציאים את מהלכינו מרגע לרגע (בין אם בשלב השהות בשדה, ובין אם בכתיבה), וכי נדרשת השתהות ובחינה מדוקדקת יותר של רבות מהחלטותינו. קבוצתנו מנסה לתת מענה ליווי - אינטלקטואלי ורגשי כאחד - למשתתפים בה, בכל אחד מהאתגרים שצויינו.


Issues and Dilemmas in Ethnographic Studies

The ethnographic approach exhibits a number of unique characteristics, such as the use of close and intensive observations which require a great deal of personal involvement on the part of the researcher, and writing a “thick description” of the research field. As a result, we ethnographic researchers are faced with unique challenges and demands. We are constantly confronted with overwhelming difficulties, such as methodological and ethical dilemmas, the need for self-observation and reflection, and the need to develop a different writing style than the conventional one in the social sciences. Therefore, we typically feel that we are making up our moves as we go along (whether during the field-research stage or during the writing stage) and that we need to examine many of our decisions more thoroughly. Our group will try to give its participants both intellectual and emotional support, in diverse issues such as: interviewing in natural environments (ongoing contact and relationship with the people in the field); multiculturalism in ethnographic research; combining diverse disciplines in ethnography, from writing an ethnographic doctoral dissertation to writing an ethnographic article; historical origins and development of the ethnographic discipline.


This (2013-2014) is the second year of the operation of the group, which at present includes seven members from the Hebrew and Tel-Aviv universities. We still have a number of vacancies. The group will hold a two-hour session once a month throughout the year. Each meeting will have both a theoretical and an empirical focus, and will be devoted to a single issue – methodological, ethical or theoretical – that engages us and that is unique to ethnography. Our investigation of these issues will be based on empirical materials supplied by members of the group. A different participant will lead each session, and will be responsible for distributing theoretical or empirical materials, as well as leading the meeting itself. In addition, we will devote time throughout the year to planning a one- day seminar on one of the issues close to all our hearts, to take place at the end of the academic year. 

תכנית העבודה של הקבוצה

הקבוצה נפגשת אחת לחודש לאורך השנה. במוקד של כל מפגש סוגיה מרכזית - מתודולוגית, אתית, תיאורטית - המעסיקה את המשתתפים ואשר ייחודית לגישה האתנוגרפית. על כל מפגש אחראי משתתף אחר שהסוגיה מטרידה במיוחד את מנוחתו. לפני כל מפגש אנו קוראים מאמר (שנשלח על ידי מי שמוביל את אותו מפגש), העוסק בסוגיה שנקבעה. הדיון במהלך המפגש מבוסס על הספרות שקראנו, אך יוצא ממנה לבחינת הניסיון הספציפי שלנו המשתתפים והשאלות המעסיקות אותנו במחקרים שלנו. כמו כן, יתכן כי בחלק מהמפגשים השנה נזמין מרצים אורחים שיוכלו לתרום מזווית ראייתם, או נקרא טקסטים שכתבו המשתתפים ונגיב עליהם. 

הסוגיות שעל הפרק: 

1. הכללת מסקנות המחקר ותרומתו התיאורטית– איך מכלילים את מסקנותינו? באיזו זכות? כיצד מתמודדים עם הדרישה האקדמית השכיחה להכללה? המושג "הכללה" היה של אביב, מכיוון אחר אביטל שאלה על תרומות תיאורטיות של המחקר, ולהבנתי התכוונה למשהו דומה.

2. סוגיית צופה-משתתף – האם או עד כמה יש לגיטימציה לניסיונות השפעה שלנו כחוקרים על השדה שבתוכו אנו שרויים? איפה הגבול בין היותי חוקרת לרצוני לעזור לקהילה שבתוכה אני מבצעת את המחקר?; מה ההשפעה והמשמעות של ריבוי זהויות החוקרת בשדה?

3. משמעותם של יחסי כוחות במחקר: כיצד אנו מתמקמים אל מול יחסי הכוחות הפועלים בשדה המחקר בו אנו שרויים? מה המשמעות של התמקמות בשוליים או במרכז? מהם המובנים מאליהם המנחים אותנו ביצירת קשרים עם אנשים מהמרכז או מהשוליים, עם בעלי הכוח הפורמאלי או עם אלו שאינם?, מהם היתרונות והחסרונות של כל בחירה? והאם יש השלכות אתיות או מוסריות על בחירה כזו או אחרת?

4. יחסינו כחוקרים עם האנשים בשדה: מהו תפקיד הריכולים במחקר אתנוגרפי והאם יכולים אנו החוקרים לקחת חלק בתהליכים אלו?;  עד כמה אפשריים יחסי חברות עם האנשים בשדה?

5. גבולות המחקר בעולם גלובאלי: מהם גבולות האתנוגרפיה בעולם גלובאלי (כאשר שדה המחקר כולל ריבוי זהויות) ווירטואלי (כאשר רבות מהאינטראקציות מתקיימות על גבי הרשת ואינן נצפות בארגון)?  [ואולי את ההיבט הזהותי והוירטואלי צריך להפריד לשני נושאים?] - על המורכבות שתהליכים גלובאליים מייצרים בשדה, בפרשנות, ובכתיבה (הדרישה למשוך אינסוף חוטים ממקרה אחד).

6. כיצד כותבים יומן שדה? – מה נכנס ליומן ומה מושמט? כיצד מחליטים מה חשוב ורלוונטי? עד כמה להפליג ולהעמיק בתיאורי האנשים, המקומות, האירועים?

7. חשיפה לחומרים אישיים רגשיים: כיצד מתמודדים עם סוגיות רגשיות אישיות אליהם אנו נחשפים כחוקרים בעת השהות בשדה?

8. כתיבה בעת תצפית: קיים מתח – שיש צורך להבינו יותר ואשר הבחירה לכתוב או לא לכתוב מסמנת ביתר שאת – בין העמדה המתצפתת (היוותרות בעמדת זר מתבונן וכותב), לבין העמדה המשתתפת (הכוללת גם זניחת הכתיבה ברגעי ההתרחשות). כמו כן, מהן המשמעויות וההשלכות של כתיבה בעת ההתרחשות? כיצד משפיעה הכתיבה על ההתרחשות? כיצד היא משפיעה עלינו כחוקרים?

9. פתיחות לחומרים חדשים ולפרשנויות חדשות: כיצד מתגברים על תחושות סגירות – כאשר חשים שהמסרים חוזרים על עצמם וקשה לנו להבין דברים חדשים? מה ניתן לעשות על מנת לשים בצד אג'נדה או פרשנות? ומה המשמעות כשאלו מופיעים באופן חזק?

10. היציאה מהשדה: מתי נכון לצאת משדה המחקר? - מה מסמן רווייה באיסוף הנתונים וכיצד מסמנים את הגבול כאשר ממשיכים ומתרחשים מאורעות מעניינים?; על תחושת ההתקשרות הרגשית ותחושת הבגידה; איך חוקרים שדה כשהוא כבר לא קיים (כמו במקרה של המאהל ברוטשילד)?

11. המעבר בין השדה לכתיבה האתנוגרפית: מה נכנס ומה מודר בכתיבה האתנוגרפית, המהווה "תיאור גדוש" של האירועים שנצפו?; כיצד והאם ניתן לשקף נאמנה את השדה, לכתוב באופן רב ממדי? – המהלך ממורכבות השדה לחד-ממדיות של הכתיבה.

12. הדילמה של הייצוג: איזה חלק אנו לוקחים כחוקרים בכתיבה? עד כמה הקול שלי נמצא בתוך הטקסט? עד כמה להופיע בגוף ראשון?

13. שמירת חיסיון: כיצד מוודאים חיסיון של מקום המחקר שלנו, בגישה שבה להקשר יש חשיבות ממעלה ראשונה? כיצד מוודאים חיסיון לאורך זמן של החומרים שאספנו?

המשתתפים בקבוצה

לינדה יעקב-שדה - בית הספר למנהל עסקים, האוניברסיטה העברית. מרכזת את מאמץ הביחד

ד"ר אביב כהן - בית הספר לחינוך, האוניברסיטה העברית. פוסט דוקטוראט.

מיכל אסא ענבר - סוציולוגיה ואנתרופולוגיה, האוניברסיטה העברית

הגר חג'ג'-ברגר - סוציולוגיה ואנתרופולוגיה, האוניברסיטה העברית

אסף לייבוביץ' - מדעי המדינה, האוניברסיטה העברית

נגה בובר בן-דוד- סוציולוגיה-אנתרופולוגיה, האוניברסיטה העברית

אביטל בייקוביץ' - לימודי עבודה, אוניברסיטת תל-אביב

אדר כהן - חינוך ומדעי המדינה, האוניברסיטה העברית

עדכון המפגשים תשע"ג

מפגש 1 - 14/11/2012 - אנשים, תפישות עולם ומחקרים נפגשים 

במפגש זה היינו עסוקים בהיכרות בינינו, היכרות שנערכה (במפתיע או לא במפתיע) בעיקר דרך הצגת המחקרים שלנו. לתחושת כותבת טקסט זה, כל המחקרים עוררו התעניינות רבה בקרב החברים שהקשיבו ושאלות, הדהודים, תפישות עולם, רעיונות תיאורטיים והצעות למאמרים רלוונטיים עבור פרטים ספציפיים כבר החלו להופיע. 

לצד כל אלו, סימנו איש אישה סוגיות שמטרידות אותנו ושהיינו רוצים לעסוק בהן במפגשים הבאים. 

בין המפגש הזה לבא אחריו כבר החלה להסתמן התהוותה של קהילה תומכת, דרך התכתבות ערה סביב חוויות בוערות (והחלפת מאמרים שישרתו אותנו בהקשרים שנידונו), ודרך פתיחת dropbox ובו חומרים תיאורטיים שונים. 


מפגש 2 - 23/12/2012 - הכללת מסקנות ממחקר אתנוגרפי ותרומתו התיאורטית (בהובלת אביב)

לקראת המפגש קראנו את מאמרו של גדעון קונדה: "ביקורת במבחן: אתנוגרפיה וביקורת תרבות בישראל" (92'). המאמר מעלה למרכז הבמה את השפעת האידיאולוגיה של החוקר על הדברים שהוא בוחר לנתח מתוך שלל החומרים אליהם הוא נחשף בשדה, ובפרט - מציב שאלה על היכולת שלנו בכלל לראות או להבחין בסוגיות חשובות  - כתלוית האידיאולוגיה עמה אנו באים. הכותב מציע את הכתיבה הרפלקטיבית ככלי להתמודד עם עניין זה (האפשרות להעלות על הכתב בפרק הרפלקציה/הוידוי, את הדברים שאני מתעלמת מהם באיזורי הכתיבה האחרים. 

הדיון בפגישה תפס בכיוון זה. התמודדנו עם השאלות: האם אני כחוקרת מגיעה עם עמדה אידיאולוגית לשדה? עד כמה אני מנסה "לנקות" עמדה זו בעת היותי בשדה ובכתיבה, ועד כמה לוקחת את זה כנתון "טבעי" ומקובל, ומתמודדת דרך הרפקלציה (כפי שמציע קונדה). מתלוות לכך שאלות אחרות שדנו בהן, כגון: עד כמה תפישות ביקורתיות נמצאות במרכז המחקר שלי או צריכות להיות במרכז? כמה מרכזיים צריכים להיות יחסי הכוח הנתונים בשדה ועד כמה אלו צריכים לקבל הד בכתיבה? שאלות אלו נוגעות כמובן למה שאנו רואים כמחקר בעל משמעות ורלוונטיות. 

בנוסף, דנו בשאלות פרצדוראליות שעולות דרך הדיון על העמדה האידיאולוגיות. למשל, הופיעה השאלה של זרות (עד כמה זרים אנו יכולים להיות בשדה המחקר שלנו), ודרך העמדות השונות של האנשים שבחדר התחיל להופיע סיווג של "סוגי זרות" (בהן זרות המבוססת על תרבות/לאום, זרות שמשקפת בתוכה פוליטיקה של זהויות ולפיכך מכילה יחסי כוח בין החוקר/ת לאינפורמנטים).


מפגש 3 - 27/1/2013 - סוגיות צופה-משתתף: מהם גבולות האינטראקציה בין החוקר לאנשים בשדה? (בהובלת לינדה)

לקראת המפגש קראנו את מאמרו של יורם בילו: "חקר התרבות העממית בעידן הפוסטמודרני - סיפור אישי" (1997). במאמר מציג בילו מחקר שערך, שבו בילו החוקר הפך לאינפורמנט של השדה, לא פחות מאשר השימוש שעשה הוא באנשים שפגש בשדה כאינפורמנטים. או כפי שבילו מגדיר זאת: "תיעוד כפול זה (שבו כל צד מונצח בסרטי הצילום של הצד האחר) טשטש אף יותר את הגבולות בין המציאות לייצוגה" (עמ' 47). טשטוש גבולות זה יצר מצב שבו לבילו השפעה אקטיבית על השדה, כך שהוא משמש שחקן אקטיבי בעיצוב השדה שאותו הוא חוקר.

בדומה למאמר, בפגישה ביקשנו לחקור את גבולות האינטראקציה שלנו עם האנשים שעמם אנו במגע בתוך השדה. כך למשל, דנו בלגיטימציה להיות שותפים בריכולים, ומהו התפקיד שלנו שם; בהתמודדות עם בקשת השדה לפידבק מאיתנו כחוקרים על תפקוד האנשים/הארגונים שאותם אנו פוגשים.כמו כן, דנו בשאלות הנוגעות להשפעה שלנו על השדה: האם אנו פועלים מתוך שאיפה לצמצם את ההשפעה שלנו על השדה למינימום - בקצה האחד - או מתוך הכרה שאנו חלק אינהרנטי מהשדה -בקצה השני; האם או עד כמה יש לגיטימציה לניסיונות השפעה שלנו כחוקרים על השדה שבתוכו אנו שרויים?; איפה עובר הגבול בין היותי חוקרת לרצוני לעזור לקהילה שבתוכה אני מבצעת את המחקר?

בפגישה הופיעו קולות שונים, המייצגים כנראה גם דיסציפלינות שונות, ביחס להתמקמותינו בשדה. בקצה האחד הובא הקול שמדגיש את האזורים שבהם מטשטשים הגבולות כאזורים שבהם אנו מתערבים ומעוותים את שדה המחקר שלנו. מתוך כך, הוצגה השאיפה לנסות ולצמצם את ההשפעה שלנו ככל יכולתנו (גם אם אנו מכירים בכך שאיננו בלתי נראים, השאיפה היא לחתור לצמצום של השפעה בלתי נשלטת זו). אחד הכלים שהוצג כמסייע לעשות זאת הוא הבנייה מראש, ותיחום, של מערכות היחסים, על ידי חשיבה מקדימה של החוקר ותיאום מראש עם האנשים שאנו פוגשים בשדה. בקצה השני הופיעו קולות שהדגישו כי מה שאנו לא עושים - מעצם נוכחותנו - אנו מתערבים והמציאות משתנה. טשטוש הגבולות הוצג מפרספקטיבה זו כמשהו שאינו מאיים או פוגע. הבחירה כיצד לנהוג היא פונקציה של אמות מידה פנימיות של החוקר (כך שעלי כחוקרת לפעול בהתאם לאזורי הנוחות שלי ולאתיקה שמניעה אותי). למרות שבדיון הופיע בתחילת השיחה פיצול ברור בין העמדות השונות הללו, ככל שבחנו סוגיות ספציפיות שעל הפרק היה ברור כי שיקולים שונים הקשורים להיבטים שונים של "טובת המחקר" מניעים את כולנו/רובנו לשים גבולות באזורים שונים. אולי אנו שונים במינונים/בעוצמה של גבולות אלו, ובמידה שבה אנו ערים להם, או שהם בבחינת 'מובן מאליו עבורינו'.

כמה מהשיקולים שהופיעו בהחלטה על הצבת גבול ביחסינו עם השדה ואנשיו:

- השגת אינפורמציה, במסגרת האינטרסים שלנו במחקר: הוצגה האמירה, או אם תרצו ההבהרה, שאנחנו נמצאים בשדה כחוקרים עם אינטרסים! אנחנו לא שם במטרה הראשית להקשיב או לסייע בצורה אחרת לשדה. במסגרת זו, במקומות מסוימים טשטוש הגבולות משרת את צרכינו להשיג אינפורמציה. למשל - היתה התייחסות לריכולים כאל אזורים עשירים מאוד, וגם כאזורים שבהם נוצר קשר שפותח בהמשך עוד דלתות למידע.

- המשמעויות הפוליטיות של בחירותינו לשים/לא לשים גבול: הבחירה לשים/לא לשים גבול בד"כ פותחת לנו פתח למידע ולהבנות מסוימות, אך לעיתים (ובפרט בקהילות ובארגונים) עשויה לסגור את הדלת במקומות אחרים. במילים אחרות - כחוקרים אנו תמיד נמצאים בסכנה של תיוג. למיקום בשדה יש משמעות פוליטית ולעיתים אי אפשר שלא להתמקם.

- אתיקה ומוסר: לעיתים אנו עוברים את הגבול הברור לנו בתוכנו, המסמן אותנו כחוקרים, לנוכח עוולות או מצוקות אנושיות בלתי נסבלות. לעיתים אנו צריכים לשים גבולות כדי לשמור על תחושה של פעולה אתית בתוך השדה (כך בסוגיית הריכולים - השתתפותינו בריכולים פוגעניים סביב דמויות ספציפיות יכולה לקדם ולתחזק פגיעה באותם פרטים; ואולי גם בילו במאמרו רומז על הבעייתיות של השתתפותו ותרומתו לעלייתו של יוסי ועקנין כסלבריטאי רוחני).

- אתיקה מחקרית: הרצון לצמצם את השפעתנו על השדה, כדי להציג ממצאים כמה שפחות "נגועים".

הדיון על השפעה מכוונת בשדה היה במיוחד מעניין עבורי (לינדה) הכותבת כאן. השאלה המרכזית שנידונה היתה האם לגיטימי שניקח חלק בפעולות מכוונות המתוכננות להשפיע על השדה, למשל - כאשר אנו עדים לעוולות המתרחשות, או כאשר מעצם תפקידנו כחוקרים אנו נמצאים בפוזיציה שיכולה מאד לסייע לאנשים בשדה, במצב של מצוקה או קושי (עלתה הדוגמא של תיווך בין שני צדדים בקונפליקט). נדמה היה שהסכמנו כי במצבי קיצון דרמטיים (שבה והופיעה הדוגמא של אונס, חגי הזכיר בהקשר זה את עבודתה של ננסי שפרד-יוז) עמדת התערבות היא לגיטימית. אולם למעט מצבים כאלו, הופיעה עמדה מוצהרת משותפת בקבוצה כי רצוי לא להתערב במכוון ולהשפיע על המתרחש בשדה. המעניין היה כי למרות עמדה זו, כאשר בחנו מקרוב כמה מהמחקרים המיוצגים בקבוצתינו, ראינו כי לעיתים קרובות אנשים (כחוקרים) בחרו להתמקם בעמדת השפעה מסוימת מבלי שזה נתפס כמתנגש עם המחקר. למשל: הבחירה מלכתחילה להתמקם כשחקנית בשדה (כמורה בבי"ס, כפעילה לזכויות), אשר לה אפשרות הנתפסת לגיטימית להשפיע, או הבחירה לשוחח עם שחקן נוסף, שבדומה אלינו עומד על הגבול (בין שדה המחקר לבין הסביבה שמחוצה לו) ואשר לו עמדת השפעה משוחררת מאשמה.

נקודה מעניינת נוספת שעלתה: היא ההמלצה - שנראה שכולנו הסכמנו עמה - לכנות ולישירות באזורים שבהם אנו נמצאים על הגבול, ומתלבטים כיצד לפעול. עד כמה שההמלצה אולי נשמעת טריוויאלית, במציאות שבה אנו נפגשים עם אנשים בשדה, רוצים להתקבל על ידם, רוצים להשיג באמצעותם גישה לחומרים, ושמעמדנו לא תמיד נהיר, אנו עומדים לעיתים קרובות מול בחינה של גבול על ידי האנשים בשדה מבלי שהתשובה על האם או איך לשים את הגבול תהיה פשוטה. במקרה אחד שאל סלבריטאי את אסף אם אסף קנה את הדיסק שלו, במקרה אחר שאלה מרואיינת את יוספה האם היא מתעניינת בה רק לצורכי המחקר, במקרה נוסף ביקשה מורה מאביב את הפידבק שלו על השיעור שנתנה. האפשרות להגיד לאדם שמולי בכנות את האפשרויות והמגבלות שלי במתן מענה לצרכיו/לדרישותיו/לשאלותיו משחררת, גם אם יש לה מחיר. ופעמים רבות גם המחיר לא יהיה דרמטי כפי שאולי אנו מדמיינים לעצמנו.



מפגש 4 - 7/2/2013 - המעבר בין השדה לכתיבה (בהובלת אביטל)

המפגש דן בנושא של תיאור וכתיבת ממצאים מהשדה  ובמהלכו דנו בשתי סוגיות מרכזיות:

1. המעבר בין השדה לכתיבה, והאופן שבו הנתונים בשדה מתרגמים ומועברים לקורא. כאן עלו הסוגיות של מהו תיאור גדוש, והאיזון בין  המימד התיאורי מול המימד הפרשני בכתיבת סצנה מסויימת מהשדה.

בקטע שבו דנו , המימד הפרשני היה נרחב יותר מהתיאורי – ולמעשה היה חסר יותר פרטים תיאוריים של השדה כדי לאפשר שהמימד הפרשני יהיה משכנע ומעמיק יותר.

בקונטקסט הזה עלתה ההמשגה של מיכל לתיאור גדוש כמודל הנמצא על רצף:

1)      חלק תיאורי

2)      חלק פרשני

3)      המשגה – הכללה קונטקסט מושגים אנליטיים

4)      תיאוריה – הקשר תיאורטי /מסגרת תיאורטית רחבה יותר

לפי מודל מסוג כזה, אפשר לראות שלמעשה תיאור גדוש מורכב ממספר חלקים וישנה יכולת לנוע ביניהם בצורות שונות בטקסט.

כך למשל אפשר לתת תיאור שהינו נטול פרשנות ומתמקד אך ורק ב"עובדות" , אפשר לאחדו עם פרשנות וכך הלאה. השילוב של ההמשגה והתיאורטיזציה הם עניין של סגנון בין כותבים שונים – יש כאלו המכניסים זאת לתיאור הגדוש ויש כאלו המשאירים זאת לחלק של הסיכום או הדיון בסוף העבודה.

2. נוכחות הכותב בטקסט - כאן דיברנו על שתי אפשרויות: האחת לכתוב פרק רפלקסיבי שמרכז את כל ההתייחסויות למקומו של החוקר בשדה, יחסי כוח, סוגיות של כניסה לשדה וכו . השנייה, לשלב את הקול של הכותב במהלך תיאור השדה בפרקי הניתוח השונים של העבודה . בהקשר הזה, לינדה העלתה את הנקודה כי ייתכן והשיקול המרכזי בבחירה להכנסת הקול הרפלקסיבי צריך להיות קידום הטיעונים המרכזיים בטקסט ולאו דוקא הדגשת הנוכחות של הכותב בשדה. לאור זאת, דיברנו על המרכזיות של קול הכותב בטקסט כקשורה לנושא של העבודה ולתימות המרכזיות בה עוסקת – כך למשל מחקר שמתעסק ביחסי כוח /יחסי מגדר מעלה את הצורך בקול רפלקסיבי בצורה חזקה יותר מאשר מחקר העוסק באידיאולוגיה ניהולית וסוגיות של זהות חברתית. 

מכאן שהכתיבה הרפלקסיבית היא לא המטרה אלא למעשה הכלי – שנועד לשרת את הטיעונים התיאורטיים והפרשניים של הטקסט. נוכחות הקול הינה כלי לשכנע את הקוראים בטענות ולאו דווקא יעד בפני עצמו.

יחד עם זאת, דיברנו על הצורך כן להביא את הקול הרפלקסיבי של החוקר והדילמות איתן התמודד בשדה , גם אם לא קשורות קשר ישיר למטרות המחקר – שכן המבט הרפלקסיבי, מלבד היותו ייחודו של מחקר איכותני, למעשה גם מהווה אמצעי לחיזוק הטענות, למתן הקשר רחב יותר של עבודת מחקר, ולאישוש היושרה המחקרית והמהלך הפרשני שעושה הכותב.



מפגש 5 - 10/3/13 - אתנוגרפיה גלובאלית (בהובלת מיכל) 

לקראת המפגש קראנו את המאמר: Gille & O'riain (2002), Global Ethnography, Annual Reviews, 271-95

הסוגיות המרכזיות שנידונו:

1. על האוקסימורון שב"אתנוגרפיה גלובלית": אתנוגרפיה, כך הורגלנו לחשוב, עוסקת ביומיום, במיקרו, היא א-היסטורית, מתעניינת בפרשנות הסובייקטיבית לסיטואציות חברתיות או ליסודות האינטראקציה האנושית. האתנוגרפיה עוצבה להסביר תהליכים חברתיים בקהילות סגורות או משאים ומתנים על סדרים במוסדות. בעוד שבתקופות מוקדמות יותר של העולם המודרני, האתנוגרפיה יכלה ליצור קשר בין המקומי לגלובלי באמצעות התיאוריה הרי שבתקופתנו, תקופת הקפיטליזם המאוחר, המדע עומד חסר אונים אל מול המעבר האיטי של המקומי לעבר דימוי זמני ובר חלוף בזמן שהגלולי הופך לשקוף. ללא מקום לעגון, להשריש שורש, לפתח נקודת מבט קוהרנטית, אין מקום לאתנוגרפיה.  

2. "to be out there" תחת הפרדיגמה הגלובאלית: ההנחה המסורתית היא שיש משהו קבוע, מוגדר, שאפשר "להיכנס" אליו, ו"לצאת" ממנו באופן ברור ומובהק. בעוד שהדיבור הגלובאלי גורס כי המרחב הפיזי כבר לא רלוונטי כשלעצמו, אלא הוא רלוונטי באופן שבו הוא מעגן את המרחב הרחב, משוחרר ממגבלות של מקום וזמן. מבחינה זו המרחב הפיזי מכיל קשרים לתרבויות או מוסדות אחרים. הוא שיקוף, הוא מגלם בתוכו את התהליכים והזרמים הגלובאליים והיחס אליהם. 

3. כוחות גלובאליים מכוננים ממרחקתחת ההנחה של חשיבות ההיבט הגלובאלי אנו חוקרים את האופן שבו אנו, או החברות שאנו נמצאים בהן, יוצרים מקומיות. או מזווית אחרת - האופן שבו כוחות גלובאליים מכוננים ממרחק. לכן נסתכל כאתנוגרפיים על האופן שבו מתמודדים עם הכוחות הגלובאליים. האם מתנגדים אליו? האם מתמסרים לו? וכדומה. 

 4.הכוחות הגלובאליים כתוצר חברתיכוחות גלובליים הם עצמם תוצר של תהליכים חברתיים מקריים. לכן, מוקד האתנוגרפיה הם הכוחות. אלו נבחנים כתוצרים של זרימת אנשים, דברים, רעיונות. כלומר – הקשרים הגלובליים בין אתרים שונים (שרשראות, זרימות, רשתות). {רק חקר של קשרים גלובליים יוצר תיאורטיזציה של ריבוי הזירות, המאפיינת מחקרים גלובליים רבים. כי האסטרטגיה הזו מתמקדת בקשרים שבין הזירות השונות}. מתאים למחקרים של הגירה או של תנועת אנשים בין מקומות.

<span style="line-height: 1.5em;" />במהלך הפגישה דנו בביטויים של הדברים הללו בטקסטים שהביאה מכיל, וניסינו לראות איך תופעות שמתרחשות באתרים שונים יוצרות מבט רחב ומעמיק יותר של הבנתינו. 

כמו כן, עסקנו בשאלה - האם המבט הזה, המדגיש את החשיבות הגלובאלית, הוא הבנייה שקשורה לתיאוריה שאנו בוחרים להתמקם בה (ולהוסיף לה, לתרום לה), הוא האם זו מציאות שאנו חייבים להתייחס אליה כאתנוגרפיים החוקרים בעולם גלובאלי. 

<span style="line-height: 1.5em;" />


מפגש 6 - 28/4/13 - ניתוח אינטראקציות (בהובלת לינדה)

לקראת המפגש קראנו מאמר מאת רבקה תובל משיח (2009): "בין טקסט, סב-טקסט, וקונטקסט - מבט נרטיבי על דיאלוג. המאמר פורסם ב"אנליזה ארגונית", מספר 14. במהלך המפגש קראנו תיעוד פגישה ממחקרה של אביטל, והתחלנו לנתח אותו. 

הרקע למפגש הוא ההכרה כי קיימות שיטות רבות ומגוונות לניתוח איכותני של חומרים כתובים או ראיונות, אולם אנו, חברי הקבוצה, איננו מכירים דרכים/טכניקות/מתודולוגיות שיטתיות לניתוח אינטראקציות בין אנשים, בהן אנו חוזים במהלך התצפית המשתתפת.  

המפגש החל בעדכונים והתייעצויות לגבי התקדמות הדוקטוראט, תכניות לפוסט והתרשמויות מהשתתפות בכנסים העוסקים באתנוגרפיה. בהקשר האחרון, עלה המתח (הקיים בכתיבת העבודה, ושאנו רואים גם בהצגות בכנסים) בין ההצמדות לטקסטים מהשדה, לבין מעבר להמשגה תיאורטית שמתרחקת מאוד מהשדה. התחושה הייתה ששני הקצוות מעוררים אי נחת. 

בדיון על ניתוח אינטראקציות עסקנו בתימות הבאות:

1.שתיקה: דנו בשאלה האם ניתוח של שתיקות הוא לגיטימי מבחינה מחקרית. טענה אחת הייתה ששתיקה היא ארטיפקט עמום מדי, שניתן לפרש אותו בדרכים רבות ללא עוגנים אובייקטיביים. לפיכך, אביב מציע כי במקום לפרש שתיקה על סמך פרשנות, יש לחפש את האזורים שבהם לאנשים יש קול ואותם להביא למחקר. הטענה מנגד חיזקה את הטענות המובאות במאמר, וגרסה כי השתיקה מאפשרת בחינה של אזורים שאחרת לא היה ניתן לגעת בהם. אסף הביא דוגמא בהקשר זה: בחינוך אזרחי יש הנחה שהמדינה מאוד חשובה, שברור שיש שיח פוליטי ער, והשאלה היא מה אנחנו חושבים לגביו. ההנחה הזו לא ערה לכך שיש אנשים שזה בכלל לא מעניין אותם, או חשובים להם דברים אחרים. את זה אפשר לראות – לחזות בזה אמפירית – רק באינטראקציה. ולפעמים רק בשתיקה. <o:p></o:p>

2. המעבר בין הטקסט המיידי לרמת המטה-נרטיב: נידון בקצרה המעבר המהיר בין הטקסט המיידי של האנשים במחקר, לבין רמת המטה-נרטיב.

3. הצורך בשיטה נוספת, אחרת מזו המופעלת על חומרים אחרים, לניתוח אינטראקציות. בתוך הדיון על כך עלו כמה סוגי דברים להסתכל עליהם בניתוח אינטראקציה:

  • ·    ניתוח החיבוריות – הדבר שהוא בין דיבור לדיבור. 
  • ·    הסיפור המתהווה מעבר לאדם היחיד. הנרטיב המשותף שנבנה. בראיון אנחנו לא יכולים לנתק את הסיפור מדובריו, באינטראקציה אנחנו יכולים להגיד מעבר.
  • ·       אפשרות ללמוד על תפקידים – איזה תפקיד מייצג כל נוכח. 

המפגש הבא יעסוק בפיתוח השיטה לניתוח האינטראקציה (בהמשך לנקודה 3).



מפגש 7  - 16.6.13  - ניתוח אינטראקציות (בהובלת לינדה ואביטל)

לקראת המפגש קראנו את הפרק השלישי בספרו של Keith Sawyer שכותרתו: Improvised Dialogues: Emergence and Creativity in Conversation. 

כמו כן, קראנו מחדש ומראש תיעוד פגישה בין חברים ארגוניים, מתוך יומן השדה של אביטל, והכנו תובנות הנוגעות לניתוח אינטראקציות. בפרט, ניסינו (בבית ובמהלך הפגישה) לענות על שתי שאלות:

  1.  מהי הדינאמיקה החברתית העולה מתוך חילופי הדברים?
  2. באילו כלי ניתוח אפשר להשתמש כדי "לתפוס" את מה שקורה שם? 


מתוך השיחה וניתוח הטקסט של אביטל, וכן על בסיס המאמר של רבקה תובל משיח שקראנו בפגישה הקודמת, גזרנו מספר כלים לניתוח אינטראקציות חברתיות / שאלות שננסה להשיב עליהן בניתוח האינטראקציה:

1. מה מאפיין את קו הדיבור, את מעבר הדיבור בין הדוברים? למשל - האם הדיאלוג סטטי וחוזר על עצמו, או שמתפתח ומשתנה? מתי נוצרת התפתחות בשיח, ומתי תקיעות?>

2. מהו הסיפור הקבוצתי הנבנה? באיזה אופן ניבנה סיפור זה, בתהליך האינטראקציה? 

3. יחסי כוח: מי שואל / מוביל? מי משיב? מהי האינטונציה של כל משתתף בשיח? מי קובע את נושא השיחה?

4. זרות / מקומיות; מרכז ופריפריה. אלו נמדדים לפי קריטריונים שונים כגון: 

  • מידת בולטות בשיחה (שמתבטאת לא רק בכמות המלל של האדם, אלא גם במידה שבה אחרים מתייחסים אליו/ פונים אליו בתוך השיחה)
  • מי מייצג את הקונצנזוס, את המרכז הרעיוני בשיחה
  • מהי "שוליות" באינטראקציה החברתית המסוימת?
  • מהו המרכז הזהותי בפגישה? איזו זהות נמצאת במרכז ואיזו בפריפריה?

5. אילו תפקידים מקבלים עליהם המשתתפים?

6. מהו הטון הרגשי בשיחה?

7. בניית רושם (גופמן) – איזה מסכה שמים על עצמם אנשים בשיחה? כיצד הם מציגים את עצמם בשיחה? – בקונטקסטים שונים אנשים מציגים face אחר. כחוקרים אתנוגרפים נפגוש את אותם אנשים בהקשרים חברתיים מעט שונים, ונשאל עצמנו: איזה face הם מעצבים בהקשרים שונים?

8. כיצד מתגלמים היחסים הבינאישיים של השותפים לשיחה בתוך השיחה עצמה?

9. נחפש את השתיקות, הדברים שנרמזו, נקטעו או נעדרו מהשיח. נשאל עצמנו: מה לא נאמר באינטראקציה?

10. ההקשר המיידי שבו מתקיימת הפגישה – מה המשתתפים חושבים על מטרות המפגש? מה יחסם לשותפים הנוספים? כיצד הם רואים את יחסי הכוחות בין הנוכחים? 

11. ההקשר החברתי – קולקטיבי: מהם האירועים ההיסטוריים המצוינים בשיחה? אילו קבוצות חברתיות מופיעות? אילו מבנים חברתיים מתוארים?באיזה מידה הדובר רואה את עצמו כנציג של תרבות, מגזר או קבוצה חברתית, או רואה את עצמו משוחרר מייצוג זה?

12. מהו סיפור העל שמאמינים בו המשתתפים? 

13. רגישות לשפה/ללשון: חיפוש אחר ביטויים/מילים מיוחדות שנעשה בהן שימוש בפגישה.


מפגש 8 - 17/07/2013 - בין תיאוריה, מתודולוגיה ובחירת שדה (בהובלת נגה ואסף)

לקראת המפגש קראנו את מאמרו של ואן דייק על ניתוח שיח פוליטי, המופיע בלינק:   http://www.discourses.org/<wbr></wbr>OldArticles/What%20is%<wbr></wbr>20Political%20Discourse%<wbr></wbr>20Analysis.pdf

המפגש הוקדש לשני צירים מרכזיים שמעסיקים את אסף ואת נגה מהבטים שונים: 

הציר הראשון- בין תיאוריה למתודולוגיה ופרקטיקה - מה כולל הפרק המתודולוגי?מהי ההשפעה של המתודולוגיה על התיאוריה וההפך? מה קורה כשגבול ביניהן מטוטש? מה ההשפעה על השדה ועל התצפית?

ציר שני- בין דדוקציה לאינדוקציהכיצד בוחרים את שדה המחקר? כיצד תוחמים אותו?מהן ההשלכות של כניסה לשדה מחקר עם ובלי מסגרת תיאורטית מובנית? כיצד לבחור את השדה המתאים שגם יסביר תופעות חברתיות רחבות יותר? מהם הקרטריונים לבחירת השדה?

המשותף לשני הצירים הוא החוויה שיש ריבוי של תיאוריות שניתן להתמקם בתוכם, וכן ריבוי של מקרי מחקר ומתודולוגיות. נחוץ היה חידוד על המעברים בין תיאוריה, מתודולוגיה ושדה, וכלים המאפשרים מיקוד ובהירות בתוך כל אחד מהם.


הדיון חידד שבמחקר אתנוגרפי קיימים למעשה שני סוגי התמקמויות מראש: באחד - החוקר מתמקם תיאורטית. בוחר את הדיסציפלינה ואת הספרות/התיאוריה שבתוכן הוא/היא שרוי/ה. ניתוח החומרים שנאספים הוא תחילה צמוד טקסטים, ולאחר מכן לאור הספרות/הדיסציפלינה/התיאוריה/השאלות התיאורטיות. בשני - החוקרת נכנסת לשדה. ההתמקמות התיאורטית / הדיסציפלינארית היא מינימאלית ומתבטאת בהנחות יסוד לגבי מהות הידע ותהליך הפקתו. מתוך השדה נרקמת תיאוריה ובשלב האחרון יש התחברות לתיאוריה רחבה יותר - לפי שיקולים מסוימים.


השיקולים שהופיעו, שעשויים לסייע בבחירת התיאוריה/המתודולוגיה/השדה הסתברו להיות הרבה יותר פרקטיים ופרגמטיים מאשר אידיאולוגיים/עקרוניים:

1. החלטות קריירה/תועלתניות-  בחירת ההתמקמות התיאורטית קשורה לשאלה - באיזו דיסציפלינה אני רוצה למצוא את עצמי בטווח הארוך של הקריירה האקדמית שלי. השאלה שעוזרת להתמקם שם - להחליט: עם מי אני מתווכחת?

2. הכוונה של מנחה העבודה כל אחד מהמנחים שלנו ממוקמים בתוך שדות תיאורטיים מסויימים, ויכולים להנחות אותנו במדויק, לכוון אותנו, ולקדם אותנו, טוב יותר בתוך שדות אלו. גם בלי שזו תהיה החלטה מודעת, לנטיית הלב ולניסיון ולידע של המנחה בתוך שדה תיאורטי מסויים השפעה דרמטית על האזורים אליהם אנו הולכים.

3. עניין וגישה - למרות שנהוג להבנות את הדברים בדיעבד כך שהמתודולוגיה משרתת את התיאוריה, בפועל - העניין שלנו בשדה ספציפי, או במקרה חקר ספציפי, או במתודולוגיה ספציפית, לעיתים קרובות הם שקובעים היכן נהיה, איך נחקור, ומהי התיאוריה שתשמש אותנו להבין את שאנו חוקרים. ואותו הדבר לגבי הגישה שאנו מקבלים למקומות מסוימים ולא אחרים.

'4. 'המתודולוגיה צריכה לשרת את התיאוריה  -אם התיאוריה שמתוכה אנו יוצאים למחקר היא נתון שהחלטנו לגביו, הרי שבחירת המתודולוגיה והשדה צריכה לשרת את התיאוריה. אנו צריכים לשאול את עצמינו מהי הדרך הנכונה ביותר לחקור את שאלות המחקר שלנו. בסוף עמוד 43 במאמר שקראנו מוצגת עמדה זו, המסנגרת על הבחירה בניתוח שיח כמתודולוגיה המאפשרת להגיע להבנות ששום מתודולוגיה אחרת לא מאפשרת.

5. התרומה התיאורטית - לאחר איסוף הנתונים, הבחירה המחודשת בספרות המתאימה צריכה להתבצע לא רק על סמך השאלה - איזו תיאוריה שימושית עבורי לניתוח הנתונים?, אלא גם על סמך השאלה - לאיזה ספרות/תיאוריה אוכל להציע תרומה תיאורטית, תרומה המרחיבה/מחדדת הבנות קיימות באותה ספרות. 

6. הבחירה האידיאולוגית - בחלק מהדיסציפלינות שמהן אנו מגיעים, שימוש בכלים אתנוגרפים הוא בבחינת קריאת תיגר על הנחות היסוד הקיימות (מישהו אמר "שיח"?) בנוגע להפקת ידע. ההכרעה האתנוגרפית היא אם כן ניסיון להציע תרומה לשיח הקיים, או במילים אחרות - הינה חלק ממאבק תשתיתי בשדה האקדמי/התיאורטי שבתוכו אנו שרויים

לסיכום, האתגר של המעברים בין תיאוריה - מתודולוגיה - שדה כפי שנידון בפגישה שלנו התמקד בריבוי ובהצפה שיש בכל אחת משלוש צלעות המשולש, וגם בהחלטה מאיזה צלע נכון להתחיל ולהתמקם (באופן שמשפיע על ההתמקמות במסגרת הצלעות האחרות). ההבנה הנוכחית שעלתה מהדיון היא שחלק מהבחירות שלנו למעשה ידועות מראש ומוכרעות עבורנו, וחלק מרכזי אחר נובע משיקולים פרגמטיים. שבסופו של דבר מול אותו המחקר אפשר להתמקם תיאורטית בדרכים מרובות ומגוונות, ושההכרעות הן הרבה פחות מהותניות ממה שנדמה לנו.

 


מפגש 9 - 4/08/2013 - עיבוד וניתוח (בהובלת אביב ואביטל)

לקראת הפגישה קראנו פרק מאת אשר שקדי [שקדי, א. (2010), תיאוריה המעוגנת בנרטיבים: הבניית תיאוריה במחקר איכותני. מתוך (עורכות: קסן. ל. וקרומן-נבו מ.) ניתוח נתונים במחקר איכותני.

בראשית הפגישה עסקנו במשמעות העקרונית של עיבוד וניתוח שיטתי של החומרים שאספנו בשדה. מתוך נקודת מוצא שמאמינה בתהליך השיטתי (למרות שבינינו אנו שונים במינונים של השיטתיות) שאלנו את עצמנו: מדוע אנו מנתחים באופן שיטתי "נתונים"? בהינתן שרובנו אוחזים בפרדיגמה המטילה ספק ביכולת המחקר שלנו להגיע ל"אמת", מדוע חשובה השיטתיות? באיזו לגיטימציה אנו מנסים לזכות ומהי האמת הפנימית שלנו ביחס לחשיבות העיבוד והניתוח השיטתי? הנקודות בהן נגענו בשיחה:

חשיבות השיטתיות:

1. השיטתיות מאפשרת להגיע למחשבות שלא חשבנו קודם. העבודה השיטתית מאפשרת להגיע לתובנות נוספות, מעבר לאלו שמופיעות באופן אינטואיטיבי בעת היותנו בשדה, ומאפשרת לעבודתנו (ובתוכה גם ההסקה לתיאוריה) להיות מעניינת יותר ומשמעותית יותר. 

2. השיטתיות מאפשרת שקיפות - שהיא המאפיין שהופך את עבודתנו לשונה מעבודה עיתונאית, או לעבודות אחרות מחוץ לאקדמיה. באמצעות הניתוח השיטתי אנו יכולים להראות את התהליך שדרכו הגענו לטענותינו התיאורטיות. זה הופך את עבודתנו למשכנעת יותר, אך גם לשקופה יותר - כזו המאפשרת לקורא לשפוט אם הטיעון הרחב משכנע. עניין זה מייצר יותר לגיטימציה בקרב הקהילה המדעית. 

דיברנו גם על החשיבות שבייצור מסגרת תיאורטית (תהליך ההסקה/ההכללה של תיאורי השדה לטיעון תיאורטי רחב) - שמאפשרת לעשות במחקר שלנו שימוש גם בהקשרים אחרים. אך המסקנה להבנתי הייתה כי הסקה/הכללה זו אינה נגזרת מתוך השיטתיות כשלעצמה. 

במהלך הדיון ניתנו המלצות על הספרים הבאים לניתוח במחקר איכותני:

- הספר של קרומר נבו ולאה קסן בעברית

- פרק 8 בספר: Design qualitative research -Catherine Marshall Gretchen Rossman


בהמשך המפגש עברנו על העבודה עם תוכנת Atlas. בנדיבותה של נגה, הנה ההנחיות שרשמה:

לשמור קובץ ב rtfd

ואזDocuments  assign 

בקידוד משתמשים בכל משפט עושים code ואז coding ואז open coding 

אפשר לכתוב גם memo

אז ש מסמך עם הרבה תמות הולכים לcode manager הולכים ל output ובוחרים את מה שאנחנו רוצים כמו למשל 

אנחנו צריכים להחליט מה קטגוריה-השלב הראשון ומה תימה


עדכון המפגשים - תשע"ד

מפגש 1 - 31 לאוקטובר 2013 - מפגש עם פרופ' עמיה ליבליך

המפגש התקיים בביתה של פרופ' עמיה ליבליך ביפו על גבול בת-ים, בשעות הערב והיה מיוחד במינו עבור כולנו.

במרכז הדיון עמדו סוגיות שנוגעות למה שאנו מחשיבים כנמצא במוקד המחקר או בפריפריה שלו (ראיונות, לעומת תצפיות); לכתיבה אתנוגרפית המתארת בפירוט את השדה; ולמורכבות של קיום ראיונות בחברה שבה אנשים מכירים זה את זה, ובהמשך קוראים את הראיונות עם אותם מכרים או בני משפחה. כמו כן, דנו בעמדה שלנו כחוקרות כלפי השדה שלנו, כפי שהיא באה לידי ביטוי בשלב הניתוח (הרמנויטיקה של אמון, לעומת הרמנויטיקה של חשד). 


מפגש 2 - 24 לנובמבר 2013 - מחקר אתנוגרפי בהקשר רב-תרבותי (בהובלת אביב)

תחילה עסקנו בעצם המונח "רב תרבותיות" והצענו מספר הגדרות חופפות כגון "ריבוי תרבויות" ו"שונות". עמדנו על המשמעויות של השימוש במונחים אלו, למשל בכל הנוגע למידה בה הן משקפות את יחסי הכוחות בין התרבויות המדוברות. 

אחר כך אביב הציג את הדילמה המחקרית שלו בנוגע לעריכת מחקר במספר מוקדים תרבותיים שונים. לשם פיתוח הדיון התייחסנו גם לפרק מתוך הספר "פרקטיקה של הבדל בשדה החינוך בישראל: מבט מלמטה" אשר הציג מחקר אתנוגרפי שבמרכזו הנושא של יחסים עדתיים בישראל. מוקד מרכזי של הדיון עסק במקום של החוקר כמייצג תרבות מסוימת בעצם המפגש עם אוכלוסיות יעד מתרבויות אחרות. עמדנו על הקושי המיוחד של נושא זה בהקשר של החברה הישראלית (חוקר יהודי אשר עורך מחקר בבית ספר פלסטיני-ישראלי, או חוקר חילוני שעורך מחקר בבית ספר ממלכתי-דתי).

מתוך דיון זה עלו מספר הצעות קונקרטיות, למשל: הרעיון של שימוש בעוזרי מחקר אשר שייכים לתרבות הנחקרת מתוך רצון לתווך בין החוקר לבין הסביבה הנחקרת. גם את הרעיון הזה בחנו מול הבעייתיות של עוזרי מחקר המתווכים את השדה לחוקר ממספר אספקטים נוספים. עם זאת, בדיון התבהר כי נחיצותם של עוזרי מחקר גוברת במחקרים שבהם מושא המחקר הוא עצמו מושא לקונפליקט בין זהות החוקר לזהות הנחקרים (כמו במקרה של מחקר על חינוך לאזרחות שנערך על ידי חוקר יהודי חילוני, בקרב אזרחים ערבים או דתיים). 

כמו כן, התחדדה דילמה שנוגעת לעמדתנו הא-פריורית למושא המחקר ולאנשים בשדה. בהנחה שאנו מגיעים לשדה המחקר עם אג'נדות אידיאולוגיות מסוימות, ואלו הן גם מושא המחקר שלנו פעמים רבות – נשאלת השאלה האם וכיצד נאפשר למורכבות בשדה (המיוצגת על ידי זהויות אחרות בשדה והאג'נדות האלטרנטיביות שהן נושאות) להיות מיוצגת במחקר שלנו: שאלנו את עצמנו האם אנו מרגישים שנוכל להתמסר לאידיאולוגיה הא-פריורית שלנו (כמו אידיאולוגיה שרוצה להבליט אוכלוסייה מופלית, או אג'נדה ביקורתית אחרת) ולהבליט אותה באיסוף הנתונים ובכתיבה, או שעלינו לעשות מאמץ לאסוף קולות שמבליטים אג'נדה אחרת ואולי אפילו הפוכה, ולתת להם ייצוג בנימת הכתיבה? 

לסיום גם שאלנו לגבי הרלוונטיות של נושאים אלו בהקשר של עריכת מחקר אתנוגרפי במציאות הגלובלית של ימינו.


מפגש 3 - 29 לדצמבר 2013 - מעבר בין הדוקטוראט לכתיבת מאמר (בהובלת אביטל)

במפגש נדונו מספר נושאים ודילמות שעסקו במעבר בין כתיבת דוקטורט לכתיבת מאמר. לקראת המפגש קראנו טיוטת מאמר שנכתבה עבור כתב העת organization studies על בסיס חלק מפרקי דוקטורט , ודנו בשלוש סוגיות עיקריות:

1)  בניית הרקע התיאורטי במאמר בהשוואה לסקירת הספרות בדוקטורט – מהו המיקוד התיאורטי (ובהמשך האמפירי) של המאמר ,שכאמור מייצג בצורה חלקית בלבד את היקף החומרים שמוצגים בדוקטורט. הסוגיה עלתה במיוחד לאור העיסוק במחקר אינטרדיסציפלינרי , המתייחס לשני תחומי עניין.

2)  תיאור השדה הארגוני  - עד כמה יש לפרט על מנת להבהיר את הקונטקסט לקורא בתוכו פועלים העובדים בארגון - האם מספיק להביא את תיאור השדה או גם תיאור ממצאים ביחס לארגון שרלבנטים לטיעונים המופיעים במאמר?

3)  מהם הטיעונים האמפירים והתיאורטיים שאפשר וצריך להביא במהלך מאמר מצומצם, שאמור לעסוק בנושא ספציפי וממוקד?

מתוך הדיון עלתה השאלה העקרונית לגבי כתיבה של מאמרים איכותניים – מהו מקומה של תרומה מתודולוגית כתרומה המרכזית של מאמר איכותני (עצם ההקשר ההאתנגרפי והשמעת קולם של הנחקרים ) לעומת הצורך לייצר תרומה תיאורטית ברמת המקרו – כפי שמקובל בכתיבה האקדמית . במילים אחרות, האם מקרה המחקר הספציפי המתבסס על ההקשר האתנוגרפי מספק כתרומה משמעותית במאמר לכתב עת אקדמי , או שעלינו ככותבים איכותניים לייצר טיעון תיאורטי שמעגן את הממצאים האמפיריים בתיאורטיזציה רחבה יותר , ולהתמקם בשיח התיאורטי הכללי.

במהלך הדיון עלו מספר הצעות פרקטיות ביחס לכתיבה עצמה:

  1. כל מאמר צריך להתמקד ולכסות נושא אחד,  ותחום דיסיפלינרי אחד המותאם לתחומי העניין של כתב העת. זאת גם במחשבה שאפשר לנסות ולייצר מעבודת הדוקטורט מספר מאמרים בתחומים שונים. 
  2. תיאור השדה צריך לשרת את מהלך הטיעונים האמפיריים והתיאורטיים המובאים במאמר. ולכן יש לעשות בחירה בהצגת המקרה שתשרת את הטיעונים המרכזיים.
  3. בהינתן שהמאמר נכתב לכתב עת דיסיפלינרי ולא אתנוגרפי תיאור המתודולוגיה האתנוגרפית צריכה להיות כלי בשירות ממצאי המאמר והטיעונים המרכזיים בו. לכן השאלה האם על הממצאים להתבסס רק על חומרי ראיונות או גם על תיאור גדוש מהשדה צריכה לשרת את הטיעונים המרכזיים המופיעים במאמר.
  4. מבנה המאמר – לגבי אופן כתיבת הממצאים נדונו שתי אופציות: הראשונה, האפשרות לכתוב פרק ממצאים המציג תיאור "יבש" של הממצאים , כאשר פרשנות הכותב והדיון בהם מופיעים בפרק הדיון. השנייה: הצגת הממצאים תוך כדי הצגת פרשנותם, ובפרק הדיון  - ישנו סיכום של הממצאים האמפיריים ותיאורטיזציה רחבה יותר של הטיעונים המרכזיים. עוד עלה העניין שעצם הבחירה של סגנון הצגת הנתונים והפרשנות שלהם קשורה גם היא לדיסציפלינה במסגרתה כותבים (למשל סוציולוגיה לעומת מדע המדינה) ולכתב עת הספציפי אליו פונים. 
  5. סקירת הספרות (הרקע התיאורטי) והדיון במאמר צריכים להיות מסונכרנים וקשורים זה בזה. מכאן שנושאים המופיעים בטיעונים התיאורטיים צריכים להיות מעוגנים ולקבל התייחסות ברקע התיאורטי המופיע בתחילת המאמר.


מפגש 4 - 22 לינואר 2014 - מקורות היסטוריים וההתפתחות הדיסציפלינארית של מתודת האתנוגרפיה (בהובלת מיכל)

לקראת הפגישה קראנו שני טקסטים:

מראשוני האתנוגרפיות (לפני כמעט 100 שנה) - פרק המבוא מתוך סיפרו של Bronislaw Malinowsky:

ARGONAUTS OF THE WESTERN PACIFIC - An Account of Native Enterprise and Adventure in the Archipelagoes of Melanesian New Guinea

וכן מאמר מ2002 המסמן את ההתפתחות מאז - Willis & Trondman:  Manifesto for Ethnography

סיכום כללי:

מלינובסקי - נחשב אבי האנתרופולוגיה. הוא פולני במקורו. הוא מגיע אחרי תקופה של "אנתרופולוגיית הספה" –אלה שקראו כל מיני חומרים ממקומות אחרים ודרך זה גילו עולם. הטקסט הזה הוא טקסט של "עבודת גבולות" – יש כאן הגדרה מחודשת וחדשה של התחום. הוא עושה את זה ב1912-17. מלינובסקי מוציא את האנתרופולוגיה החוצה, נותן לה לגיטימיות מדעית. אבל מה שאין בכלל, או כמעט בכלל, זה את החלק המשלים של אתנוגרפיה והיא לא עבודת השדה אלא הכתיבה. האופן שבו הוא כותב מכריח אותו למשטר את המחשבות שלו.

הספר השני – קפיצה מאוד ארוכה, לשנות השמונים. כל התפיסה של תרבות משתנה כאן. מלינובסקי מניח שהתרבות משתקפת דרך שדה המחקר. הכתיבה שלו רק ממשיכה את המהלך הזה של מתן ביטוי לתרבות. מעין כלי תיווך נייטרלי. בעקבות משבר הייצוג, כותבים מאוחרים יותר (קליפורד ומרקוס) מניחים כי התרבות עוברת ייצור מחדש, באמצעות הכתיבה של האתנוגרף. <o:p></o:p>

במאמר הקצר שקראנו – המקום של התיאוריה הוא מקום שנבחן מתחילתה של האתנוגרפיה. מלינובסקי מדבר על האתנוגרפים הראשונים כטיילים, מסיונרים וכו' שבאים, רואים ומדווחים מה ראו.  The other's point of view  - זה מושג שמלינובסקי חתום עליו, בניגוד לאותם טיילים ומסיונרים. 

להסתכל מעבר לכתפו של היליד – גם להסתכל על האחר, וגם איך האחר מסביר את החיים שלו.

 סוגיות שנידונו:

להיות זבוב על הקיר – האם צריך להשתדל להיות זבוב על הקיר, או להיכנס ולהשתתף. האם לנסות לצמצם את המקום שלנו (לשבת בפינת הכיתה, או להשתתף בצורה מלאה – מה טוב יותר למחקר?, מה אפשרי?)

 מהי בעצם אתנוגרפיה? ולמהי?

בתחילת ההתפתחות של אתנוגרפיה, התשובות שנותן מלינובסקי:

  • לקרב את ה"אחר" – להפוך את ה"פראיים" לאנשים שפועלים בחברה ממוסדת. להכיר בתרבותם.
  • לשרת את המדע 

בהמשך: הנחקרים הפכו מאובייקטים לסובייקטים

  • הבחנה בכוח
  • חקירת הגבולות בין זהויות, שיושבת על קו התפר בין קטגוריות זהות
  • אנתרופולוגיה בבית. האחר יכול להיות השכן שלי
  • ההשפעה של מרקוס – multi sited ethnography


מפגש 5 - 12 לפברואר 2014 - ראיונות וסיפורי חיים ככלים במחקר אתנוגרפי (בהובלת נגה)

השאלות המרכזיות שנידונו לאורך המפגש נגעו באופן שבו ראיונות עומק מסייעים למחקר האתנוגרפי ובאופן ספציפי באיזה מקום סיפורי חיים ככלי עשוי לסייע להבנת התמונה כולה. דנו ברצף שבין צורה לתוכן כשמקיימים ראיונות תוך התבססות על שני מקורות מרכזיים של:
Robert Atkinson. The Life Story Interview. Thousand Oaks: Sage, 1998 ; 
Charles L' Briggs: Learning how to ask: a sociolinguistic appraisal of the role of the interview in social science research

עלו מספר נקודות מעניינות:
1. ההכנה הנדרשת לפני קיום ראיון היא הכרחית על מנת להתכונן בצורה מודעת למיקומנו כחוקרות/י אל מול המרואיין/ת ומעבר למודעות, לשקף זאת גם בשיחה. כך למשל עלתה דילמה האם כשידועה זהותו ותפקידיו הקודמים של החוקר למרואיינים, מה מידת ההשפעה על כך וכיצד ניתן להתמודד עם כך. אחת המסקנות הייתה שיש לשקף זאת בשיחה עצמה ולא להתעלם. כך גם בנוגע להצגה העצמית בכתיבה שלאחר מכן. 
2. בזמן הראיון- אחת השאלות שעלתה הייתה אודות ה"אמיתות" של דברי המרואיין/ת. אחד היתרונות הגדולים כאתנוגרפים/יות הוא שניתן להבין ראיון מתוך קונטקסט. לפיכך, למרות ההנחה שבאותו הרגע המרואיין אומר את ה"אמת שלו", העושר של האתנוגרפיה יכול להאיר נקודות נוספות המעשירות את הראיון. 
סוגיה נוספת שעלתה היא מה קורה כאשר החוקר/ת נתקל/ת בקושי לשאול שאלות קשות, כמו הדיבור על כסף. התובנה שהעלנו הייתה כי אפשר להציג זאת בצורה חיובית ולשאול בצורה עקיפה על מנת לא להביא לנסיגה מצד המרואיין/ת. 
3. סיפורי חיים - במפגש עלתה שאלה בנוגע למחקרה של נגה, בו היא מראיינת יזמיות/ים עסקים חברתיים ואת סיפור חייהם. עלתה השאלה באיזה אופן סיפורי חיים עשויים להביא תמונת עולם עשירה, מה מנחה את המחקר והאם סיפורי חיים לא עשויים לפספס את שאלות המחקר בשל העומק והזמן הנדרש לסיפור.


מפגשים 6 ו-7: 19 למרץ 2014 ו-30 לאפריל 2014 - סגנונות כתיבה באתנוגרפיות (בהובלת לינדה)

לקראת הפגישה הראשונה בסדרה קראנו במשותף את פרק 4 (סגנון) וחלקים מפרק 7 (סוגות במחקר איכותני והשתקפותן בכתיבה) מתוך ספרם של שלסקי ואלפרט: "דרכים בכתיבת מחקר איכותני - מפירוק המציאות להבנייתה כטקסט" (2007).

לקראת הפגישה השנייה בסדרה קראנו את המאמר:
Golden-Biddle K. & Locke K. (1993) Appealing work: An investigation of how ethnographic texts convince, Organization Science, 4 (4) 595-616 

כמו כן, לקראת הפגישה התבקשו כל אחד מהחברים לשלוח אל לינדה שני טקסטים קצרים שהם עצמם כתבו ופחות או יותר מרוצים מהן.

במהלך הפגישה קראנו כמה מהטקסטים הללו (המשך יבוא בפגישה הבאה), והתבוננו כמו בזכוכית מגדלת בבחירות הסגנוניות של החברים. בין השאר, התבוננו בבחירות שנעשו בטקסט הפותח את העבודה (אקספוזיציה לסיפור - תיאור השדה ובעיקר המרחב הפיזי/ מטאפורה ידועה לכל הלקוחה מעולם שהוא קרוב אך מחוץ לשדה כדי לחבר את הקורא לעוצמה רגשית משותפת/ סגנון מדעי כללי); במידת הקרבה/המרחק של הכותב מהטקסט (סגנון ריאליסטי לעומת סגנון הוידוי, כפי שהמשיג זאת ג'ון ואן מאנן); בבחירות שעשו כותבים בשילוב ציטוטים בתוך הטיעון הפרשני; באופן שבו נעשה שימוש בציטוטים מראיונות ולאחר מכן בדיאלוג בין משתתפים, כדי להמחיש טענה מסוימת; ועוד.  

בנוסף לעבודה סביב סגנונות הכתיבה, השקענו מחשבה מחודשת ביום העיון שברצוננו ליצור (בו אנו דנים מזה כבר כמה פגישות). העניין הראשוני היה ליצור שיח בין דיסציפלינות סביב תפיסות שונות של אתנוגרפיות המיוצגות בדיסציפלינות אלו (כפי שעולה בקבוצה שלנו). כן היה עניין לדון דרך מפגש זה בגבולות האתנוגרפיה ובשילובה של הגישה האתנוגרפית בשיח המדעי. בפגישה הוחלט מטעמים שונים להתכוון סביב יום של שולחנות עגולים שיאפשר לדוקטורנטים ולחוקרים אחרים שהם יחסית בתחילת דרכם האקדמית להציג את עבודותיהם האתנוגרפיות, תוך שילובם של "מגיבים" המגיעים מדיסציפלינות שונות, וכן לקיים בתוך היום פאנל מסכם ואולי פאנל אחד נוסף שיעסוק באתנוגרפיה ומדע. כן הוחלט כי אביב יוביל את המאמץ בשילוב של שאר החברים. 


מפגש 8 - 18 ליוני - שאלות מתודולוגיות בכניסה לשדה (בהובלת אדר)

לקראת המפגש קראנו מתוך החומרים של אדר להצעת המחקר, וכן כמה מובאות מתוך המאמר של נעמה צבר-בן יהושע על "אתנוגרפיה בחינוך". 

במפגש עצמו עסקנו בדילמות מתודולוגיות ואתיות העולות מתוך תכנית המחקר של אדר (שיעסוק בשאלה - כיצד מתמודדים מורים לאזרחות בישראל עם הוראת סוגיות שנויות במחלוקת), אך הן למעשה דילמות מרכזיות במחקרים אתנוגרפיים רבים בשלב הכניסה לשדה. 

בין הדילמות בהן דנו: 

- הקשר בין שאלת המחקר לבחירה המתודולוגית / כיצד הבחירה האתנוגרפית משרתת באופן מיטבי את שאלת המחקר שממנה יצא אדר?

- בחינת השדה: האם ראוי להיות במספר אתרים, או שרצוי להתמקד באתר אחד?

- זמן התצפית המשתתפת: מה פירוש "תצפית ארוכת טווח? כמה זמן כדאי לשהות בשדה?

- סוגיות הקשורות ליחסי חוקר-נחקרים: יתרונות וחסרונות במחקר בארגון בו אנו עובדים; העמדה/היחס שיש לאנשים בשדה כלפינו מתוקף תפקידים שאנו מייצגים (גם מחוץ לאקדמיה), השפעתה על המחקר, וכיצד עובדים עם זה?


מפגש 9 - 16 ליולי 2014 - מפגש התארגנות לכנס משותף ולהמשך עבודתנו כקבוצה

מפגש זה הוקדש לטיב העבודה שנקיים כקבוצה בהמשך הדרך - בפגישות הקרובות ובמהלך תשע"ה. הוחלט כי נמשיך להפגש אחת לחודש למפגש בן שעתיים, מפגשים שיוקדשו בצורה יותר מתמסרת לחומרים האמפיריים שלנו (בשונה מהדגש העז שהיה בשנתיים הראשונות שלנו על דילמות או סוגיות משותפות, ועל משמעויות אוניברסאליות הנובעות מהשיחה שנוצרה). 

לצד מפגשים אלו, הוחלט כי תוקדש סדרה של כשלושה מפגשים להתעמקות בסוגיה הרחבה של "כתיבה אתנוגרפית", שלתחושת כולנו לא מוצתה. 

בנוסף, במהלך מפגש זה נידון כנס משותף שברצוננו להרים, שמסתמן שיתרחש לקראת סיום תשע"ה בשיתוף עם המרכז למחקר איכותני. במפגש נידון מבנה ותכני הכנס, אפשרויות מימון, ונעשתה חלוקת עבודה בינינו.


תשע"ה/ תכנון כנס בנושא - אתנוגרפיה במבט אינטרדיסציפלינארי: 3-4 ליוני 2015

רציונל הכנס

המאפיין הבסיסי ביותר של המחקר האתנוגרפי, המגדיר את עצם מהותו, הוא השימוש בתצפיות קרובות ואינטנסיביות בקבוצות ספציפיות (Van Meenen, 2011 Watson, 2011). מדובר בעבודת שטח בה החוקרת משוקעת בתוך השדה, ונמצאת באינטראקציה עם האנשים בסביבתם ה'טבעית' (בשונה ממעבדה, או חדר ראיונות) (Van Meenen, 2011; Watson, 2011). מעבר לשיטת מחקר זו המשותפת למחקרים אתנגורפיים שונים, באופן מסורתי אתנוגרפיה נתפסת כגישה מחקרית. היא משקפת תפיסת עולם,  עמדה אינטלקטואלית המבטאת את יחסה/עמדתה של החוקרת כלפי מושאי המחקר שלה. כך למשל, במהלך איסוף וניתוח החומרים מדגישה הגישה האתנוגרפית את חשיבותם של תהליכים רפלקטיביים, קרי מודעות לממד ההבנייתי של הפרשנויות שלנו, להשפעת הביוגרפיה האישית וההקשר הדיסציפלינארי והתיאורטי שבתוכו אנו כחוקרים שרויים, לתפקיד שאנו לוקחים בתוך הסביבה שאנו חוקרים, ולסוגיות של כוח ביחסים עם אינפורמנטים (מושאי המחקר) (Ybema et al, 2009O'reilly, 2009 ;Watson, 2011). גם לכתיבה האתנוגרפית מאפיינים ייחודיים. מדובר ב"תיאור גדוש" (Geertz, 1973) של השדה, המציב בפני החוקרת מגוון דרישות, בהן: תיאור כמעט תיעודי של המתרחש בשדה; שמירה על העושר שבשדה לצד פרשנות ומסגור של החומרים שנאספו; התייחסות לנקודת מבטו של החוקר, שבהגדרה הינו חלק מכלי המחקר; ועוד.

 

המחקר האתנוגרפי, אשר התהווה בכותלי מחלקות לאנתרופולוגיה בעולם, פרץ בשני העשורים האחרונים לתחומי דעת אקדמיים שונים, אשר יצרו לו "תרגומים" מקומיים מעניינים ומגוונים. במפגשי הקבוצה שלנו, כמי שמגיעים מדיסציפלינות שונות, התחדדו הבדלים הנוגעים לשאלה "מהי אתנוגרפיה ראויה" ולפרקטיקות המחקר והכתיבה הנהוגות כתוצאה ממנה (ושאנו כחוקרים מתחילים נדרשים להיענות לציווין). מעבר להבדלים שייצגנו ולדרישה הפרקטית והאינטלקטואלית "לערוך בהם סדר" ולבנות את זהותנו כחוקרים, ההפרייה ההדדית העצומה שנוצרה כתוצאה מהמפגש בינינו היא שעומדת בבסיס תשוקתנו להצעה הנוכחית. 

 

המטרה המרכזית של הכנס, אם כך, היא להפגיש בין מגוון מחקרים אתנוגרפיים המתרחשים תחת קורת הגג של דיסציפלינות שונות, תוך בירור השאלות והדילמות העולות  ממפגש זה. בכך ברצוננו להרחיב את השיח האקדמי בארץ אודות סוגיה לא מדוברת זו – של מהות האתנוגרפיה על פני דיסציפלינות שונות, ומכאן – לקדם חשיבה אודות גבולות האתנוגרפיה, אודות התרגומים השונים שנוצרו לה ואודות משמעותם, להפגיש בין הנחות יסוד שונות של חוקרים, ולאפשר חיכוך בין מסורות אחרות שלעיתים נתפסות כסותרות. 

 

 

מבנה הכנס: תכנים ועקרונות

הכנס צפוי להתקיים במהלך יוני, לקראת סוף סמסטר ב', תשע"ה, במשך יומיים. השאיפה היא כי הכנס יכלול חמישים איש/ה, מתוכם עשרים חוקרים צעירים אשר יציגו את עבודותיהם וכשישה אנשי/נשות סגל אשר ישתתפו וינחו חלקים מהכנס. השאר יוזמנו להיות משתתפים פעילים וקהל.  

 

מבנה הכנס ותכניו מפורטים להלן. עם זאת, הוא עדין פתוח לדיאלוג עם השותפים להנחיה ולהרצאות במהלך הכנס בנוגע לתכנים ספציפיים ולמבנה היום.


היום הראשון:

הכנס יפתח בהרצאת פתיחה ובדיאלוג עם פרופ' יורם בילו, וילוּוה בסדנה לתלמידי מחקר ולאנשי סגל.


היום השני:

יומו השני של הכנס יכלול: 

·   פאנל פותח שיעסוק בתימה רוחבית כגון: גבולותיה של האתנוגרפיה. הפאנל יכלול חמישה דוברים, אנשי סגל  המגיעים מדיסציפלינות שונות ומייצגים תפיסות שונות בנוגע לשימוש באתנוגרפיה.

·   עבודה בשולחנות עגולים בה יציגו חוקרים צעירים את עבודתם ויערך דיון משווה בנוגע להבדלים ולדמיון בתפיסות המחקר. כל שולחן יעסוק בסוגיה משותפת הרלוונטית למחקרים אתנוגרפיים על פני תחומים שונים (למשל: אתיקה, סגנונות כתיבה בפרסומים אקדמיים, השימוש בתיאור גדוש בכתיבה וכדומה), ויונחה על ידי איש/ה מהפאנל הפותח. השולחנות יתקיימו בשני שלבים: הראשון מביניהם יוקדש להצגת מחקרים על ידי חוקרים צעירים, ולתגובה על ידי מנחה השולחן. השני יוקדש לדיון אינטגרטיבי בין כל הנוכחים, בסוגיות השוואתיות ועקרוניות העולות מן ההצגות עצמן. 

·  דיון מסכם ומבט רפלקסיבי על היום: תחילת חלק זה בפאנל, בהשתתפות חמשת מנחי השולחנות העגולים, והמשכו בדיון במתכונת של דיאלוג בקבוצה גדולה של כלל המשתתפים בכנס. הפאנל יציג את אוסף התובנות שעלו בכל השולחנות העגולים מתוך נקודת מבט אינטרדיסציפלינרית: נושאים ותובנות שעלו לגבי הבדלים שונים, התייחסות לדמיון ולשוני בין התרגומים השונים לאתנוגרפיה, קישור הסוגיות שעלו עם נושאים אחרים שנידונו במהלך הכנס (למשל עם הרצאת הפתיחה והסדנא מהיום הקודם), וכן מבט רפלקטיבי על האינטראקציה שהתהוותה לאורך היום, שהינו למעשה אחד מעיקרי הרעיון האתנוגרפי. הדיון שבהמשכו יכלול את שאר המשתתפים בכנס, בצורה של דיאלוג פתוח במתכונת ישיבה רגילה, או במבנה ישיבה ספיראלי כמפורט בהמשך. 

 

שני עקרונות מרכזיים עומדים בבסיס מבנה זה ושיטות הלמידה שיאפיינו את המפגשים. עקרונות אלו, אשר יהפכו את הכנס לאירוע ייחודי לטעמנו, הינם: הממד הדיאלוגי-החקרני, והממד האינטרדיסציפלינארי. 

 

1)      הממד הדיאלוגי: ברצוננו ליצור שיח דיאלוגי, חקרני, נוקב וביקורתי, שיאפיין את הכנס לאורכו. ממד זה יבוא לידי ביטוי במבנה הכנס כדלקמן:  

·     הרצאת הפתיחה תכלול לא רק רעיונות ידועים מראש פרי עטו של החוקר המציג, אלא גם שיחה ערה בינו לבין מנחה מטעם קבוצת החברותא, שתאפשר איתגור, בירור וליבון של שאלות המעסיקות אותנו כאתנוגרפים מדיסציפלינות שונות. לאחר מכן יוקצה  זמן לשאלות מן הקהל כדי לעורר שיח ולערב את המשתתפים. 

·      לאחר הרצאת האורח תתקיים סדנא בהנחיית המרצה האורח אשר תתמקד בפן החוייתי-התנסותי של מחקר אתנוגרפי בשילוב פעיל של קהל המשתתפים על מנת לאתגר את החשיבה והעשייה של שיטות אתנוגרפיות מקובלות. 

·    הממד הדיאלוגי יבוא לידי ביטוי גם בשולחנות העגולים, באמצעות הקדשת יחידת העבודה השנייה כולה לדיון אינטגרטיבי בין כל הנוכחים, בסוגיות השוואתיות ועקרוניות העולות מן ההצגות השונות . 

·    הפאנל מסכם, בהשתתפות חמשת אנשי הסגל שהיו מנחי השולחנות, יונחה על ידי נציג מקבוצת החברותא ובו יסכמו המשתתפים את היום על בסיס שאלות משותפות אשר ימסרו להם מבעוד מועד. בסופו יתקיים דיאלוג פתוח עם הקהל, בהנחיית נציג החברותא, או לחלופין תתקיים עבודה במתכונת ייחודית לדיאלוג בקבוצות גדולות, בו ישבו כלל המשתתפים באולם גדול, במבנה ספיראלי, ויציגו באמצעות דיבור אסוציאטיבי מחשבות, תהיות, דילמות ותחושות מהיום. 

 

2) הממד האיטרדיסציפלינארי באתנוגרפיה: ממד זה יבוא לידי ביטוי לא רק בתכני הכנס, אלא גם בנציגים המתדיינים, המציגים, ותקוותנו שגם המשתתפים. 

·   ברמה התכנית – שני ימי הכנס יסובו סביב שאלות הנוגעות לגבולות האתנוגרפיה ולפריצתם; השוואה בין תפיסות שונות ובין תרגומים שונים לגישה המחקרית כפי שבאים לידי ביטוי בדיסציפלינות השונות. 

·  ברמת המשתתפים בכנס -  משתתפי פאנל הפתיחה והסיכום, אשר ישמשו גם כמנחי השולחנות העגולים, יכללו חמישה אנשי סגל מרכזיים העוסקים באתנוגרפיה בתחומים שונים (מדעי המדינה, חינוך, מנהל עסקים, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה), והמייצגים עמדות שונות לגבי מחקר אתנוגרפי. תלמידי מחקר וחוקרים צעירים שיציגו את עבודותיהם בשולחנות העגולים ייבחרו להשתתף בכנס ולהציג את עבודותיהם באמצעות קול קורא, אשר יופץ לקהילות אקדמיות מסוגים שונים. משתתפים אלו ייצגו תחומים אקדמיים שונים וגישות הנחשבות במרכז ובשוליים של אתנוגרפיה. 

 

שותפים לדרך, מימון ומיקום

הכנס יתקיים כשיתוף פעולה בין האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת בן גוריון. במטרה לקדם במשותף כנס עבור חוקרים ממגוון תחומי דעת, אשר עושים שימוש באתנוגרפיה, חברנו למרכז למחקר איכותני באוניברסיטת בן גוריון. שיתוף הפעולה עם המרכז, אשר קנה לו שם בקרב הקהילה האיכותנית בישראל, ואשר לו ניסיון מוכח בכנסים משמעותיים שהצליחו להביא קהלי יעד מגוונים וגדולים, מחדד את החשיבות של כנס שכזה ומבטיח הגעה לקהלים הרלוונטיים. בנוסף, את הכנס מממנים פרויקט 'לימוד בחברותא'  ולשכת הרקטור, האוניברסיטה העברית. בשלב זה אנו במגעים עם מספר גורמים נוספים על מנת לגייס את שארית הסכום הדרוש. 

 

פתיחתו של הכנס,  אשר תכלול את הרצאת הפתיחה וסדנה, תתקיים באוניברסיטה העברית בשעות אחה"צ, ב3 ליוני 2015. המשכו, שיכלול את הפאנלים והשולחנות העגולים, יתקיים למחרת – ה-4 ליוני 2015 באוניברסיטת בן גוריון. 


זהו, זה קרה. אולי מהר מדי. והכנס כבר מאחורינו. 

הנה סיכום של השנה שהייתה:


דוח סיכום שנה – קבוצת חברותא: "סוגיות ודילמות במחקר אתנוגראפי"

השנה האחרונה הייתה שנתה השלישית בה נפגשה קבוצתנו. במהלך שנה זו עסקה קבוצתנו בעיקר בארגון הכנס: "אתנוגרפיה במבט אינטרדיסציפלינארי" שהתקיים לפני מספר ימים.

העבודה בקבוצה במשך השנתיים הראשונות אפשרה מפגש מאתגר, סוער לעיתים, ומפרה עד מאוד בינינו המשתתפים. במהלך המפגשים התוודענו לשוני בתפיסותינו את המושג "אתנוגרפיה", שוני אשר מבטא את המסורות השונות שבהן צמחנו, שקיבל ביטוי מוחשי מאוד בתפיסת המערך המחקרי; בתפיסת מעמדנו כחוקרים בשדה ובסוגיות של לגיטימציה לפעילותנו שם; בסוגיות אתיות בהם אנו עסוקים; בכתיבה; ובפרסום. מעבר להבדלים שייצגנו במפגשים בינינו ולדרישה הפרקטית והאינטלקטואלית "לערוך בהם סדר" ולבנות את זהותנו כחוקרים, גילינו שהמפגש שהתקיים תורם עמוקות למחשבה שלנו על מחקרנו ולפיתוח זהותנו כחוקרים. עם זאת, נותרנו מתוסכלים מכך שהשיחה בינינו מתקיימת בחדר סגור, והכנס שתכננו והוצאנו אל הפועל הוא תולדה של הרצון שלנו להרחיב אותה, לכלול בה אתנוגראפים אחרים – בהם חוקרים צעירים וחוקרים מנוסים וותיקים.

המטרה המרכזית של הכנס היתה, אם כן, להפגיש בין מגוון מחקרים אתנוגרפיים המתרחשים תחת קורת הגג של דיסציפלינות שונות, תוך בירור השאלות והדילמות העולות  ממפגש זה. בכך ביקשנו להרחיב את השיח האקדמי בארץ אודות גבולות האתנוגרפיה, אודות התרגומים השונים שנוצרו לה ואודות משמעותם, להפגיש בין הנחות יסוד שונות של חוקרים, ולאפשר חיכוך בין מסורות אחרות שלעיתים נתפסות כסותרות.

בשבוע שעבר התקיים הכנס לאחר שנה של גיוס שותפויות, גיוס כספים, גיוס 8 מרצים בכירים, הוצאת קול קורא ובחירת 20 דוקטורנטים וחוקרים צעירים שהציגו, כתיבת תכנית ובהמשך תכנייה סופית, ועבודה לוגיסטית שהתווספה לכל אלו לשם הוצאת הכנס אל הפועל. 

ב3 ביוני, בשעה 15:30, החלו להתכנס מחוץ לחדר ההרצאות המטופח בבית מאירסדורף כ40 איש ואישה, שהגיעו לשמוע הרצאת פתיחה סנסציונית מפי פרופ' גד יאיר, ובהמשך להשתתף בסדנה שהעביר חתן פרס ישראל, פרופ' יורם בילו. יום למוחורת, ה-4 ליוני, השתתפו כ 50 איש ואישה, רובם משתתפים מהיום הקודם, בפעילות גדושה ועמוסה באוניברסיטת בן גוריון, פעילות שכללה שיחת פתיחה עם פרופ' סטנלי ברנדייס מאוניברסיטת ברקלי, ד"ר גלית אילון, פרופ' תמר אלאור וד"ר צבי בקרמן, ולאחריה עבודה מתמשכת בשולחנות עגולים, בנושאים: סגנונות כתיבה אתנוגרפיים; מחקר אתנוגרפי בהקשר רב-תרבותי; מיקומו של החוקר בשדה; יחסי כוחות במחקר. העבודה בשולחנות העגולים אפשרה עבודה סדנאית או דיונים שבהם למציגים ולמשתתפים היה מקום רב. היא היוותה הזדמנות ללמידה אינטימית ומשמעותית, וכך גם היה. לבסוף, התכנסנו במעגל גדול וסיכמנו את היום – מרצים ומשתתפים כאחד. 

הכנס שהתקיים מבטא שותפות מיוחדת של פרויקט לימוד בחברותא עם המרכז למחקר איכותני באוניברסיטת בן גוריון שפרס עלינו את חסותו, וכך גם– שותפות בין האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת בן גוריון. אני מבקשת להודות לפרויקט לימוד בחברותא על התמיכה שקיבלנו, ובכך לאלישבע באומגרטן, ולתמר ברנבלום שהייתה שותפה פעילה בכל הדרוש לארגונו של הכנס, ושהשפיעה עמוקות על עיצובו. כמו כן, אני מבקשת להודות למיכל קרומר נבו על האמונה בנו מהרגע הראשון, ולעומר דובדבני שעמלה על ארגון ולוגיסטיקה. 



סרטונים מהכנס אתנוגרפיה במבט אינטרדיסציפלינארי

כנס "אתנוגרפיה במבט אינטרדיסציפלינארי" 3.6.15 - ברכות ושיחת הפתיחה: ממתים לחיים: המעבר מניתוח טקסט לרחוב

כנס "אתנוגרפיה במבט אינטרדיסציפלינארי" 3.6.15 - חקר חלומות במבט פסיכו-תרבותי: האם ניתן לשלב בין פרויד לוובר

כנס "אתנוגרפיה במבט אינטרדיסציפלינארי" - 4.6.15 ברכות 

כנס "אתנוגרפיה במבט אינטרדיסציפלינארי" 4.6.15 - פאנל פתיחה: Rethinking Ethnography Boundaries - a conversation 

כנס "אתנוגרפיה במבט אינטרדיסציפלינארי" 4.6.15 - סיכום 

כלים אישיים