מפגש שני - 22.12.2010

מתוך limudbchevruta

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תוכן עניינים


non-places

התייחסות לטקסט:

Augé, Marc. 1995. 'From Places to Non-Places', In: Non-Places – Introduction to an Anthropology of Supermodernity. London and NY: Verso. Pp. 75 – 120.


מארק אוז'ה, אנתרופולוג, תיאורטיקן של תרבות.

הגדרות

No Place - מקומות שאין להם היסטוריה או הגדרת זהות.

אולי הכוונה היא גם שאפשר להיות במקומות ללא משמעות, כאשר ביקור בכמה מקומות נראה אותו דבר. מה שלא קשור אליך לזהות – איננו נחשב כ'מקום'.


משמעויות

הדוגמה של גן הקבר- המקום שהפרוטסטנטים מזהים אותו כקברו של ישו. בהתחלה הם נלחמו כדי להוכיח שזהו המקום האמיתי, דבר שיצר עימות מול כנסית הקבר, ולאחר מכן הם שחררו זאת, אל גישה יותר אוניברסאלית ש'המקום הוא לא חשוב, שכן הוא ריק', אל עבר משמעות של תחיה.

פיליפ שלדרייק, תיאולוג קתולי, מתייחס לאוז'ה וטוען ש'מקום זה משהו עם הסטוריה', 'לא מקום' זה משהו בלי היסטוריה. ולטענתו צריך לחזור למקומות של היסטוריה, שהתרבות האנושית צריכה את המשמעות, וכדי שלמרחב יהיה משמעות צריך להיות לו חיבור להיסטוריה. והקניונים, הנמלי תעופה הם 'לא מקומות'.

נקודה זו קשורה לקשר בין המקום לזהות. בקניונים וכו', אנו בעלי 'זהות סינגולארית', מזוהים על פי הכסף, על פי כרטיסי אשראי וכו'. השאלה היא האם אנו לקראת תהליך של השתנות.

במובן מסוים, זו ההבחנה של 'אובדן ההילה' של וולטר בנג'מין. המדבר על אובדן ההילה של חפצי אומנות בעידן השכפול. ה'הילה' בה מרגיש הצרכן ברגע שהוא רואה את 'הדבר האמיתי', את החפץ המקורי, את היצירה המקורית, לעומת הצריכה של ההעתק (ההבדל בין הצפייה במונה ליזה המקורית, לבין הצפייה בשכפול של המונה ליזה, או בין צפייה בתיאטרון לבין צפייה בסרט שהוא שכפול במהותו).

ולכן, חלק מהעליה לרגל של האדם בחברה המודרנית הוא לעולם המזרחי, למשל, כדי לראות את ה'מקום' של האנשים האחרים, את תרבות ה'מקום'. עליה לרגל מודרנית שיעודה לחוות עליה לרגל למקום מקורי, אותנטי, בעל 'הילה'.

ב-place נכנס זהות, ולכן גם זכרון. כאשר אתה ממקם את עצמך בתוך מרחב ממשי. השאלה היא מהו המרחב הממשי.

אולי ההבדל הוא תחושת פוטנציאל ההשתייכות. האם ניתן לבנות השתייכות כלפי מקום מסוים, כמו ההבדל בין המכולת השכונתית לבין הקניון.

לעיתים, יש היפוך מעניין: הnon place הופך לplace כאשר אדם מוקף ב-place זר לו לחלוטין. כמו מסעדה של סבארו ברוסיה או במזרח. כאשר אתה מוקף בPlace ממשי, אבל הוא לא ה-place שלך, אז לעיתים האדם מחפש דווקא את ה-non place ההופך למקום המוכר.

כל החוקים שחלים על 'מקום' חלים על 'לא-מקום'.

אוג'ה מציג את דה-סרטו באבחנה שלו בין 'מקום' לבין 'תנועה שיוצרת מרחב'.

המקום הוא מבנה, הוא היציב והקבוע, הסטטי, בעוד דה-סרטו מתעניין באקטיביות, בתנועה של האדם, שיוצרת את המרחב.

על פי דה-סרטו, Non places זה מקומות שה'מקומיות' שלהם מטשטשת בכך שעוברים בהם כל כך הרבה, והם 'נשחקים' מתכונת המקום. ככל שיש יותר מדי פעילות, חדלה להיות ה'מקומיות' שלהם. מקומות שהם פונקציונליים לחלוטין.

דה סרטו place שייך לאנשים. Space שייך למתכנן, מה שהשלטון רוצה שיהיה. ה-place זה מה שהאנשים עושים ממנו. האדם בשטח מנכיח את המקום על פי הנוחיות שלו. הוא רואה את התנועה כמחייה את המקום. ברגע שה'מקום' הופך להיות שם. ניתן לו כינוי, הוא מאבד את הנוכחות שלו. זה מוריד את הפוטנציאל של היצירתיות שלו. מקום לא מוגדר מושך יצירתיות: מגרשי חניה, מחסנים גדולים וכו'.

אוג'ה לעומתו טוען שהתנועה לא מבטלת את המקום או את המשמעות. להיפך: הגדרת המקום באופן מפורש מנכיחה את המקום. שכן פעם המקום היה חייב להיות המקום הממשי, הפיזי, כיום זה גם יכול להיות וירטואלי.

(כאשר אדם עובר ממקום למקום ב'דרך', למשל יוצא מהבית לאוניברסיטה, הוא מנסה לעיתים רבות 'לנצל' את ה'דרך', את המעבר, כדי להיות במקומות אחרים – דבר שמתאפשר בעיקר בעידן התקשורת והסלולר, תוך כדי שיחה עם מקומות אחרים, עד שהוא מגיע ליעד).


מישל אולבק – גם החיפוש אחרי המקום, העליה לרגל, הופכת מסחור.

אובדן ההילה – ההבדל בין 'מקום' ל'לא מקום'.


לקריאה נוספת:

ממיכל:

Philip Sheldrake, Spaces for the Sacred, The Johns Hopkins University Press, Baltimore Maryland 2001

כלים אישיים