מפגש שלישי - 19.1.2011

מתוך limudbchevruta

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תוכן עניינים

מושג ה'מעבר' ו'מקומות מעבר'

מקום, מעבר, וחווית המקום

במפגש שאלנו מה הרלוונטיות של מושג ה'מעבר' להבנת מושג המקום?

האם בגלל הגלובליזציה אנו משוחררים ממושג ה'מעבר'?

האם בזמננו ניתן לדבר על נוודות?

לכאורה, מקום, מעבר, וחווית המקום

בעידן הגלובליזציה ובעולם של תקשורת ומרחב וירטואלי - אין צורך במעבר. האם התפיסה העצמית שלנו משתנה ('אנו בכל מקום כל הזמן'), ולכן אין צורך להגיע לכל מקום?


לימינאליות, נוודות ושדות תעופה

מושג הלימינאליות מושאל מהמושגים של טרנר ('החוויה הלימינלית') אל רובד הספייס. אמנם טרנר מגדיר את ה'מקום' כתנאי כניסה לחוויה הלימינאלית, אולם מטרנר והלאה, גם מרחבים הוגדרו לימינאליים באופן עצמאי. מרחב לימינלי – מוגדר כמרחב עצמאי, מצד אחד משוחרר מהיומיום, הנורמטיביות והשגרה, ואפשר להיות בו אחרים, ומצד שני היחס לכולם הוא אחיד. המרחב הלימינלי על פי טרנר, מציף את הדיון כלפי ערכי החברה (בהקשר של שדה התעופה ניתן לראות את זה ביחס השונה בין הערבים ליהודים, וזה קצת שונה מההגדרה של 'כולם שווים' בטקסיות הלימינאלית). בעידן ותרבות צרכנית, נמל התעופה מקבל את הצורה של הקניון. המסחריות משתלטת על שדה התעופה, על המרחב הלימינלי. • בשדה תעופה יש קשר בין זמן לבין מרחב. הנוסע כלוא בשדה התעופה ללא יכולת לצאת החוצה. הזמן בין הטיסות אותו צריך 'לשרוף', מאחד בין זמן לימינלי לבין מרחב לימינלי. • כיום, 'מעברים' הופכים להיות מפוקחים: נמלי תעופה, מבדקים בגבול וכו'. • האם מושג הנוודות קיים היום? האם המקרה של ישראלים שעובדים זמן רב בהודו יכולים להיחשב כנוודים? בהשוואה לעובדים זרים, מדובר על אוכלוסיה מפוקחת. • לנווד האותנטי אף פעם לא היתה את הזהות של המקום המוגדר. הנווד נולד לתוך תנועה – חיי הפנים שלו זהים לחיי המרחב שלו. אדם ללא זהות המוגדרת על פי המקום שלו.


אסתטיקה של הנדידה

כדי לזוז צריך גם לשהות. זו טענה שחסרה בספרות פוסט מודרנית. באומן מדבר על גלובליזציה כמשהו נזיל, ואצל Clifford גם מופיע המקום של 'מסלולים' לעומת 'שורשים', אולם אין התייחסות לחניה כתומכת בתנועה. גם במצב הלימינלי אנו נמצאים במערכת יחסים עם המצב הלא-לימינלי. לא ניתן לדבר על הדבר עצמו ללא נגיעה בצד השני, בתפיסה בינארית. השאלה היא על החניה – כמה זמן חניה זו יכולה להתמשך? מושג חניה יכול להתמוסס אל תוך תנועה, רגע. הגבול בין נווד ליושב קבע איננו ברור – גם יושב קבע הינו נווד.


המרחב המחורץ והמרחב החלק

דה-לז וגוטרי מדברים על תפיסה נוודית מול תפיסה של מדינה. המדינה היא 'המרחב המחורץ', המרחב מחולק, מסומן ומוגדר. יש הבחנה בין מרחב של האחד לבין המרחב של השני. ברור לחלוטין איזה מרחב שייך למי. מולו יש את המרחב הנוודי, שמציע טשטוש של תיחומים. זה לא מרחב אתה יודע שאסור לך לפלוש לטריטוריה של מישהו אחר. כל המרחב פתוח בשבילך. 'ריזום' – סוג של צמח עם שורשים המתפזרים לכל כיוון במרחב. כך גם המחשבה כלפי אנשים המופצים במרחב. אין שום דבר שמונע מהם להתפשט לכל הכיוונים. 'יושבי קבע מחלקים אדמות לאנשים, נוודים מחלקים אנשים לאדמות'. בפיזור יש וויתור על הזהות. ב'מקום' יש הגדרה של האני דרך ה'אחר', אלה שהם אינם אני. המקום הבינארי נותן מושגים של שחור ולבן עם קו סימון באמצע. הנוודות מתחברת למושג המגוון וריבוי האפשרויות. בניגוד למושגים 'מרחב מחורץ', ניתן להשתמש במושג 'מילייה' – מרכז מעשי, מרכז של עיר, של התרחשות וכו'. משהו שמוגדר בתוך קורדינאטות. וה'מחוץ למרחב' מוגדר כך. בשחמט – יש יחס בין מרחב לבין פוטנציאל הכלי (ברור לאן לכל כלי מותר להתקדם, לאיזה כיוון, איזה מרחק) . בגו (המשחק הסיני) – הכלים הם שווים מבחינת הפוטנציאל, והתפיסה המרחבית של הלוח היא שונה – כל כלי יכול להגיע לכל מקום במרחב הלוח.


חווית הבית

במרחב הבית ספרי, ההסתובבות עם התיקים, יוצרת חוויה של נוודות, עראיות. מה מגדיר את הבית?


לקריאה נוספת:

מנור:

מאמר של עמוס רפופורט המשווה בין נוודים ליושבי קבע מנקודת מבט אדריכלית: - Rapoport, A. (1978). Nomadism as a man-environment system. Environment and Behavior, 10 (2) 215-246.

הספר הזה של ג'ון יורי נוגע באחת הסוגיות הכי מוזנחות,לדעתי, בתחום של מוביליות - המשמעות של תקופות של חניה והשתהות. בספרות על גלובליזציה יש נטייה להתייחס לחיים במודרניות השנייה כאילו רק זזים בהם, גם כשאנחנו לא נעים כלל. בעיני זה תיאור מגוזם ובעבודה שלי אני מראה איך פרקי זמן של השתהות הם זמן ליצירת רשת חברתית, להחלפת מידע וסמבולים של הזדהות, שבלעדיהם אי אפשר להמשיך. כלומר, השתהות ותנועה אינן מבטלות זו את זו, הן תומכות זו בזו. (Urry, J. (2003). Global Complexity, Cambridge: Polity Press)

הספר הזה של אנתוני ד'אנדרה עוסק באומת הטרנס, קבוצה של אנשים שנודדים בין פסטיבלים באיביזה והודו. יש לי כמובן מקורות נוספים בתחום הזה של קבוצות נוודיות של תרבות נגד, אבל ד'אנדרה מציע המשגה מוצלחת של נאו נוודות. בפרק ההקדמה הוא משתמש בעיקר בדלז וגואטרי. ( D'Andrea, A. (2007). Global nomads :techno and New Age as transnational countercultures in Ibiza and Goa. London: Routledge)

כלים אישיים