מפגש חמישי - 23.3.2011

מתוך limudbchevruta

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מרחב תנועה וזמן במשנתו של Deleuze - מפגש בהובלת גיא


התייחסות לטקסטים:

Deleuze, Gilles. Cinema 1: The Movement-Image. Trans. Hugh Tomlinson and Barbara Habberjam. Minneapolis: U of Minnesota P, 1986. Originally published as Cinéma 1: L'image-mouvement (Paris: Édition de minuit, 1983).

Deleuze, Gilles. Cinema 2: The Time-Image. Trans. Hugh Tomlinson and Robert Galeta. Minneapolis: U of Minnesota P, 1989. Originally published as Cinéma 2: L'image-temps (Paris: Édition de minuit, 1985).



אצל דלז אין דיבור ישיר על המרחב – הוא נגזר מכלל הטיעונים שלו.

דלז – פילוסוף צרפתי.

למה דלז כותב על קולנוע? דלז מושפע מהמדע המודרני – לפיו העולם מעבר להכרה הוא עולם של כאוס – אין צירים ברורים. בקולנוע יש אור, תנועה ותמונה – שהם יסודות העולם שלנו. הקולנוע לא כדימוי להבין את היקום, אלא זהו היקום. הקולנוע כמקום היחידי בו ניתן לחוות את הזמן הלא כרונולוגי. ואז ניתן לזהות את הסתירות הפנימיות בחיים שלנו. החומר של הקולנוע זה תנועה, אור וזמן. בהמשך הוא יטען שההכרה האנושית עובדת כמו קולנוע.

דלז, בעקבות ברגסון, מראה איך היקום הכאוטי נהפך ליקום של מרחבים ברורים ויציבים. המקום בו העולם מתהפך לעולם כמו שאנו רואים אותו, זה בהכרה האנושית.

אצל דלז, 3 צורות החשיבה: מרחב תנועה וזמן, מתקיימות כל הזמן, במינונים והרכבים שונים.

ההכרה האנושית היא מרחבית. המרחב הוא הקבוע, התנועה היא העתקות ממקום למקום, והזמן (הכרונולוגי) נגזר מהתנועה. כך שהזמן והתנועה משועבדים למרחב.

ברגסון – הזמן כמשך, אינשטיין – תורת היחסות (גופים בתנועה).

דלז: התמונה היא התנועה של המרחב – כך מתנהל מבנה החומר. ההכרה האנושית מנסה לתקן זאת, אך הקולנוע 'עוקף' תיקון זה. תמונה תנועה – אופק שהוא לא סטטי.

המצלמה כיישות.

תמונה אורגנית – תמונה של המחשבה של חיי היומיום – דברים מסודרים לפי הגיון, סיבה ותוצאה, יש סדר. מרחב בתנועה, עם אופק משתנה, אך ניתן לזהות אותו. העולם כעולם מתפשט. ממרחב כלשהו ניתן לעבור למרחב ממשי, שמזהים אותו (הנון פלייס הופך למקום מוכר – הקניון).

תמונה גבישית – תמונה מודרנית או פוסט מודרנית: זמן – תנועה מגומגמת (קופצים ממקום למקום ללא הגיון) ומרחב כלשהו - גבולות העולם זה הזמן.

סרט של כריס מרקר (היה עוזר צלם של אלן רנה) – הרציף – (מ-1963)הסרט צולם בתמונות סטילס – אין תנועה במובן הנורמטיבי.

שיתוק של האדם אחרי מלחמת העולם השנייה – ואז נכנס הזמן. ניסויים בזמן (לעומת ניסויים בתנועה).

הממשות מנסה לאכלס את תפיסת האירועים שקורים בו זמנית במקומות שונים בעולם – למרחב כבר אין משמעות.

שינויים בתמונת המחשבה. מרחב כלשהו – כמרחבים שאינם נובעים זה מזה ואינם מחוברים זה לזה, אלא עומדים זה לצד זה. – קרוב לאופן בו אוג'ה מאפיין את ה – Non-place: כתנועה היוצרת אוסף של מקומות.

בקולנוע – כדי שתיווצר רציפות צריך לעשות חיתוכים. הדרך לייצר תנועה זה על ידי החיתוך שלה. גם במרחב – חשיבות לגבולות גיאומטריים ברורים. נשאלת השאלה בחוף הים – איפה הים נגמר...

כלים אישיים