מפגשים תרבותיים בין יהודים לשכניהם במרחב המזרח אירופאי

מתוך limudbchevruta

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תוכן עניינים

תיאור החברותא:

החברותא- "מפגשים תרבותיים בין יהודים לשכניהם במרחב המזרח-אירופאי", תעסוק בסוגיות מרכזיות בהיסטוריוגרפיה של יהדות פולין מראשית העת החדשה ועד ימינו. תחת כותרת זו נדון בקשת רחבה של נושאים: בפולמוס דתי ובחציית גבולות הדת; בפולנית, יידיש ועברית; בתרבות חומרית ובאמנות עכשווית; ביחסי הגומלין בין חינוך, לאומיות, פוליטיקה וכלכלה; באינטרקציה בין מיעוטים לאומיים; בשינויים גיאו-פוליטיים ובהשפעתם הרחבה; בחורבן הקהילה היהודית והשואה ובזיכרון היסטורי ובדימויים הדדיים על שלל ביטוייהם.

במוקד הדיון יעמדו מחקרים המעלים סוגיות מתודולוגיות והיסטוריוגרפיות, תעודות בנות התקופה, יצירות ספרותיות או קולנועיות, ובעיקר, עבודתם המחקרית של חברי הקבוצה עצמם. מטרת החברותא היא להוות פלטפורמה אינטרדיסציפלינארית אשר תפגיש חוקרים צעירים העוסקים ב"מרחב הפולני" על גווניו. בעיני רוחנו, מסגרת כזאת תהיה מקום של לימוד משותף, חילופי דעות וידע ותספק בסיס לשותפויות אקדמיות נוספות. בנוסף, היא תאפשר לחברי הקבוצה להתחבט בסוגיות מקצועיות עם מעגל של עמיתים המתמודדים לעיתים עם סוגיות דומות. כינוס של כמה תלמידי מחקר העוסקים בהיסטוריה של יהדות מזרח אירופה מפרספקטיבות והיבטים שונים, יאפשר לחברי הקבוצה הן להפרות את מחקריהם האישיים והן להיחשף ולהכיר תחומים, תיאוריות ושדות שיח המשיקים למחקרם.

ליצירת קשר: אמה אור-טל זהר or-tal.zohar@mail.huji.ac.il

           שי אילסון-גרברג  shayger@gmail.com
           יחיאל ויצמן      chilikweizman@gmail.com


Cultural Encounters between Jews and their Neighbors in Eastern Europe:

his discussion group will focus on key issues in the historiography of the Jews in Poland from the early modern period to the present. Topics will cover a wide range of subjects: religious controversy and crossing the boundaries of religion; Polish, Yiddish and Hebrew; material culture and contemporary art; the relationship between education, nationalism, politics and economics; the interaction between different ethnic minorities; the impact of geopolitical changes; the destruction of the Jewish community and the Holocaust, as well as historical memory and the various expression of mutual images. The discussions will focus on methodological and historiographical issues, contemporary documents, literary or cinematic works, and in particular, the academic research of the group members themselves. The purpose of the Chevruta is to serve as an interdisciplinary platform that will bring together young researchers active in the “Polish space” in all its variety. This type of framework will be a place for joint learning and the exchange of ideas and knowledge and will provide a rich basis for further academic collaborations. In addition, it will enable group members to discuss professional dilemmas with a circle of colleagues facing similar challenges. This type of gathering of researchers in the field of the history of Eastern European Jewry from a variety of perspectives and aspects will enable group members both to enrich their personal research project and be exposed to and become familiar with areas, theories and fields of discourse that touch upon their own research.

Contact us:Emma Or-Tal Zohar, or-tal.zohar@mail.huji.ac.il

Shai Elison Greberg, shayger@gmail.com

Yechiel Weitzman, chilikweizman@gmail.com



מפגש ראשון: 19.11.2014

המפגש הראשון של קבוצת הדיון נועד בעיקרו להיכרות בין חברי הקבוצה ולתיאום ציפיות.

בחלקו הראשון של המפגש הוצגו בפני המשתתפים התכנית 'לימוד בחברותא' ונושא קבוצת הדיון. אחרי סבב היכרות, נידונו דרכים אפשריות לניהול המפגשים. לבסוף, נקבעו מועדי שלשת המפגשים הבאים וסדר הפרזנטציות.


חלקו השני של המפגש הוקדש ללימוד משותף. חברי הקבוצה צפו ב-, וקראו את נאומי הפתיחה של נשיא פולין ונשיא מדינת ישראל לרגל פתיחת המוזיאון היהודי ההיסטורי בוורשה (Muzeum POLIN) בחודש האחרון. המוזיאון, המציג אלף שנות היסטוריה יהודית בפולין, מבקש להנחיל לקהל המבקרים שלו - פולנים, ישראלים ויהודים מרחבי העולם - נרטיב-על הכורך זה בזה את גורל היהודים ואת גורלה של פולין. גם הנאומים הממלכתיים הציגו נרטיבי-על שונים, ובמידה רבה מנוגדים; אמנם מגובשים אך לא חפים מסתירות ו'סדקים'. הללו העלו שאלות על מהותה של יהדות פולין, על המתח ויחסי הגומלין בין היסטוריה למטה-היסטוריה, היסטוריוגרפיה ואידאולוגיה, ועל זיכרון היסטורי והנצחתו. כמה מן השאלות יעמדו במוקד המפגשים הקרובים.



מפגש שני: 10.12.14

המפגש השני של הקבוצה נוהל על ידי יחיאל ויצמן, אשר עבודת הדוקטורט שלו עוסקת במעמדם ותפיסתם של בתי הכנסת ובתי הקברות היהודיים בפולין לאחר השואה, ואשר מבקשת, בין השאר באמצעות ראיונות ועבודת שטח, לברר כיצד האתרים היהודיים נתפסו ונתפסים על ידי החברה הפולנית. המפגש התבסס על דיון משותף במאמרה של האנתרופולוגית הפולנית יואנה טוקרסקה-בקיר, אשר הופץ מראש לחברי הקבוצה: How to exit conciparcies of silence: Social Sciences Facing the Polish-Jewish Relations

במאמר טוענת טוקרסקה-בקיר כי כל ניסיון לחקור את יחסה של החברה הפולנית ליהודים לאחר השואה, נתקל ב"קונספירציות של שתיקה" - מונח שטבע התאורטיקן אביתר זרובבל שבא לתאר את האופן שבו קהילות וחברות משתיקות ומדחיקות נושאים טעונים ומורכבים מהעבר המשותף המאיימים לערער על אמונות ותפיסות בסיסיות המשמרות את שלמות הקהילה. לדברי האנתרופולוגית, נושא השואה ויחסי יהודים-פולנים, עבור החברה הפולנית מאז השואה נכנס לקטגוריה זו, וככזה מחייב שימוש בשיטות מחקר אתנוגרפיות איכותניות בניגוד לשיטות מחקר סוציולוגיות-כמותניות. היא טוענת שנסיונות של סוציולוגים פולנים לבדוק תפיסות ודעות של פולנים אודות יהודים באמצעים כמותניים לא יכולים לחדור את אותה "'קונספירציה של שתיקה" ולחשוף את הקודים החברתיים, הסטריאוטיפים, הדימויים והאמונות שדרכם החברה הפולנית תופסת את היהודים, ולפיכך מציגות תמונה שטחית שמצביעה על מגמה עקבית של היחלשות האיבה כלפי היהודים ושל התעצמות הסימפטיה כלפיהם. היא טוענת שאותם חוקרים משתמשים במתודולוגיה אשר למעשה נועדה למנוע דיון מעמיק בשאלת התמדתם ותפקודם של סטריאוטיפים ועמדות אנטי יהודיות בתודעה הפולנית ועל מנת לחזק את הנראטיב האופטימי לפיו האנטישמיות בקרב החברה הפולנית נמצאת במגמת ירידה מתמדת. לטענתה, הדרך היחידה להבין לעומק את האופן שבו היהודים נתפסים בתודעה ובתרבות הפולנית הינה דרך הראיון האתנוגרפי המעמיק, אשר ביכולתה לחדור את מחסומי ה"פוליטיקלי קורקט" ולחשוף נושאים מושתקים ומודחקים אשר, לטענתה, לא יבואו לידי ביטוי במסגרת הסקר הכמותני. היא מראה כיצד שימוש במתודולוגיה זו מצביע על תמונה השונה באופן מהותי מהתמונה "האופטימיסטית" שעולה מהמחקרים הכמותניים - ומראה כיצד לא רק שאין מגמה של היחלשות של דימויים שליליים אודות יהודים בחברה הפולנית אלא שמתחת למעטה השתיקה והתקינות הפוליטית, דימויים וסטריאוטיפים שליליים ממשיכים להשתמר ולהוות מרכיב מרכזי, גם אם מודחק, בתודעה הפולנית.


לאחר הצגת עיקרי המאמר, הדיון בכיתה ביקש לבחון באופן ביקורתי את הנחות היסוד ואת המתודולוגיה של הכותבת. חלק מהמשתתפים טענו כי הטיעון של טוקרסקה-בקיר מניח מראש ללא ביסוס והוכחה כי הנושא היהודי נתפס כאלמנט מודחק ופתולוגי בתודעה הפולנית - כשל שמניח את המבוקש ולמעשה לא מסוגל שלא לראות את אותם "דמונים יהודיים" המסתתרים לכאורה מתחת לתודעה הפולנית. אחרים דווקא צידדו בגישתה של כותבת המאמר, ואף הביאו דוגמאות המראות כיצד האופן שבו יהודים וזיכרון השואה נתפסים ונזכרים בתודעה הקולקטיבית הפולנית, בין השאר בשל ההשלכות התרבותיות והפוליטיות של המלחמה על החברה הפולנית, "מסתתר" לא ברמה המודעת של השיח הציבורי אלא בנורמות חברתיות, בקודים קהילתיים ובמנגנונים חמקמקים המשמרים את האנטישמיות מתחת למעטה הרציונלי והליברלי, לכאורה, של השיח המקובל. נראה כי נקודות המחלוקת המרכזיות בדיון בעקבות המאמר התמקדו בשתי שאלות: כיצד להעריך את מידת האלמנטים האנטישמיים בתודעה ובתרבות הפולנית ובאיזה מובן ישנה מגמה של נורמליזציה או פתולוגיזציה של אלמנטים אלה בעשורים האחרונים? ושאלה נוספת עסקה בהיבטים יותר מתודולוגיים: באיזה מובן בחירת בחירת מתודולוגיה או מסגרת תיאורטית מסויימת משפיעה על כיווני ומסקנות המחקר?

מפגש שלישי: 14.01.15

את המפגש השלישי הנחתה קתז'ינה צ'רבונוגורה, אשר עבודת הדוקטורט שלה מתמקדת בפועלן של פמיניסטיות יהודיות בתנועות הציוניות בפולין ובגרמניה, והוא נסוב סביב נקודות הממשק בין פמיניזם, קוסמופוליטיות וציונות. בטרם המפגש המשתתפים קראו את מאמרם של סקוט אורי ומייקל מילר: "?Cosmopolitanism: the end of Jewishness" אשר מהווה מעין הקדמה לקובץ מחקרים בנושא יהדות וקוסמופוליטיות שהתפרסם לאחרונה. מאמר זה מבקש לעמוד על האופנים השונים והמנוגדים בהם הקטגוריה "קוסמופוליטיות" הובנה ובאה לידי ביטוי במחשבה הפוליטית במרחב היהודי-מודרני, כמושג קונספטואלי ופולמי כאחד, וכן כיצד ההיסטוריוגרפיה הישראלית הקלאסית נמנעה מעיסוק בקשר שבין יהדות וקוסמופוליטיות, מתוך ראייה טלאולוגית ציונית.

לאחר שקתזי'נה הציגה בקצרה את מחקרה, תוך התמקדות בכמה מהדמויות בהן היא מתמקדת, כגון פועה רקובסקה ואחרות,ובנקודות המפגש שבין פמיניזם וקוסמופוליטיות היא ביקשה להעלות את השאלה: האם ובאיזה מובן ניתן לנתח את הפרוייקט של הפמיניסטיות הציוניות כניסיון לקוסמופוליטיזציה של השיח הציוני באירופה? הדיון בקבוצה נגע במתחים הפנימיים ובדיאלקטיקה של המחשבה והפרקטיקה הציונית בראשית המאה ה-20, תוך התמקדות בשיח הפמיניסטי-ציוני, שהצליח להעלות נקודות רבות למחשבה בהקשרים אלה. השאלות הספציפיות שנידונו במהלך הדיון היו: עד כמה התפיסה הציונית הקלאסית הינה למעשה תפיסה גברית? מהי המשמעות של שיח ציוני-פמיניסטי והאם היה בכוחו להציב אלטרנטיבה ממשית לאופן שבו התנועה הציונית התגבשה ונוסחה? כיצד יישבו הפמיניסטיות הציוניות את האוניברסליזם של התנועה הפמיניסטית עם הלאומיות של האידיאולוגיה הציונית?

מפגש רביעי: 28.01.15

המפגש הרביעי, בהנחייתה של אגניישקה אילוויצקה, עסק בהתיישבות היהודית בסלזיה תחתית לאחר מלחמת העולם השנייה כמקרה בוחן למדיניות השלטון הפולני והחברה הסובבת כלפי יהודי פולין. בין המניעים להתיישבות היהודית באזור היו קולוניזציה של שטחים גרמניים שעברו לפולין בתום המלחמה, וקושי (נפשי, אך בעיקר פיסי) של הניצולים לשוב לבתיהם הקודמים, שנתפסו על-ידי פולנים. תפקידם החלוצי של היהודים בקולוניזציה של האזור והיעדר חיכוך עם האוכלוסייה המקומית, הגרמנית, שגורשה, הביאו לשגשוג של הקהילות החדשות - תוך זמן קצר הוקמו מוסדות חינוך, דת ותרבות יהודיים, ארגוני סעד והתארגנויות פוליטיות, נוצרו חיי קהילה עשירים. לעומת מקומות אחרים, גילויי אנטישמיות היו נדירים. ברם, החל משנת 52', בעקבות המדיניות העוינת של מוסקבה כלפי מדינת ישראל, השתנה גם יחסן האוהד של הרשויות ליהודי סלזיה תחתית. בד בבד, גלי הגירה גדולים ממזרח, הפעם של אוכלוסייה לא יהודית, הביאו לחיכוכים הולכים וגוברים בין יהודים לשכניהם. המדיניות החדשה גרמה לעזיבה המונית של יהודי סלזיה את פולין. אף על פי כן, הקהילה המדוללת המשיכה להתקיים לכל אורך העידן הקומוניסטי והיוותה את הבסיס להתחדשות החיים היהודיים בסלזיה תחתית בפולין החדשה.


מפגש חמישי: 19.3.2015

המפגש החמישי, בהובלתו של שי-אילסון גרברג, עסק בשאלת גלגוליו הלשוניים של 'ספר דברי האדון' (שלהי המאה הי"ח), שמעסיקה את החוקרים מראשית חקר התנועה הפראנקיסטית. ביניהם יש הגורסים שהדברים נמסרו ביידיש, נרשמו בעברית ולבסוף תורגמו לפולנית, בעוד אחרים טוענים כי הדברים תועדו בשפה זו למן ההתחלה. פועל יוצא של השאלה שלעיל, הוא העיסוק במשחקי מילים. במאמרו על גלגוליו הלשוניים של 'דברי האדון', חנא שמרוק ציין דוגמאות אחדות למשחקי מילים המצויים בטקסט. הללו שימשו את כותב המאמר לביסוס טענתו, לפיה רקונסטרוקציה לשונית של 'דברי האדון' תוביל בהכרח אל היידיש, השפה שבה פראנק השמיע את דבריו. ברם, הלז לא העריך את תפקידם הפרשני של משחקי המילים ב'דברי האדון'. באמצעות דוגמאות נבחרות נידונו שתי הבחינות, הפילולוגית מזה והפרשנית מזה. הופעתם של משחקי מילים רב-לשוניים (מקרוניים) חושפת תמונה לשונית מורכבת השומטת את הקרקע מתחת לתזה של שמרוק בדבר טרנספורמציה הדרגתית של שפת החיבור מיידיש לפולנית. השפות השונות ב'דברי האדון' יוצרות פוליפוניה לשונית, כשהן פולשות שוב ושוב האחת לתחום רעותה. התוכן האיקונוקלסטי של 'דברי האדון', שימוש באמצעים לשוניים 'לימינאליים', ולבסוף, הפניית עורף ללשון הקודש לטובת 'שבעים לשונות', הופכים את 'דברי האדון' ליצירה שצורתה הולמת את תוכנה; או אם לנסח זאת אחרת, הסינקרטיזם הלשוני של 'דברי האדון' הוא ביטוי נאמן לסינקרטיזם הדתי שלו.

לאור זאת נידון העניין הגובר בפראנקיזם בפולין העכשווית, הבא לידי ביטוי בשדה המחקר, אך בעיקר בתחומי הספרות, הקולנוע וביקורת התרבות. נטען כי אופיו הסינקרטיסטי של הפראנקיזם מהווה מצע נוח לחשיבה מחודשת על שאלות של זהות יהודית וזהות פולנית בפולין בת ימינו.

מפגש שישי: 16.4.2015

המפגש השישי הועבר על-ידי שאול שידלר-פלר, ועסק בפועלו של שלמה אשר בירנבאום: Solomon Asher Birnbaum (1891–1989), eldest son of the Vienna publicist and politician Nathan Birnbaum (1864–1937), led a long, fruitful career as one of the pioneering scholars of both Yiddish Studies and Hebrew paleography. Among his many accomplishments in the former field, he authored the first systematic grammar of Yiddish; conducted groundbreaking research into the loshn-koydesh component of Yiddish, the age of Yiddish, old Yiddish phonology, modern Yiddish dialectology, Jewish sociolinguistics, and other fields; developed his own modern “interdialectal” Yiddish orthography; published several Yiddish lexicographic works; and served as the inaugural instructor in the first modern lectureship for Yiddish at a Western university (the University of Hamburg). Perhaps more intriguing than his numerous academic achievements, however, were the ideological convictions that fueled them. Ever the devoted child of his father, Solomon followed Nathan on the latter’s spiritual journey from Zionism to Diaspora Nationalism-cum-Yiddishism and finally to Orthodox Judaism, becoming a faithful bal-tshuve (penitent) at a time when many European Jews were abandoning traditional observance in favor of various secular forms of Jewish identity. Having come to despise Jewish secularism in all its manifestations, Solomon would dedicate much of his public career to counteracting what he perceived to be its insidious influence on both Jewish society at large and the Orthodox community in particular. Building upon previous studies by Hugh Denman, Shmuel Hiley, Dovid Katz, Mordkhe Schaechter, and Kalman Weiser, this presentation explored the multifaceted ways in which Birnbaum employed his academic training to achieve this goal and concurrently analyzed the ideological foundations that gave meaning to his mission. In the process, we discussed how controversies over seemingly minor linguistic questions were actually pregnant with meaning for a man who viewed Yiddish Studies as yet another battlefield on which the opposition between modernity and tradition, secularism and religion, was playing itself out.


מפגש שביעי: 30.4.2015

The sixth meeting, led by Zvi Orgad dealt with Eliezer-Zusman. Eliezer-Zusman was a Jewish painter who painted the walls and ceilings of synagogues in southern-Germany in the first half of the eighteenth century. From his signature we know that he had family roots in Poland, but we have no actual proof that he himself lived or worked there. By comparing Eliezr-Zusman's works to paintings in Polish synagogue we can better understand the place of Polish synagogue painting traditions in his works.



מפגש שמיני: 11.6.2015

המפגש האחרון של החברותא לשנת הלימודים הנוכחית הועבר על-ידי אמה זהר. במפגש דיברנו על שימוש במקור ויזואלי במסגרת מחקר היסטורי. דנו בחשיבות הניתוח הביקורתי של תמונה, במקום שהתמונה צריכה לתפוס במסגרת המחקר המדעי, בפרויקטים העוסקים באיסוף מקורות ויזואליים ועוד... את הדיון ערכנו תוך התייחסות למקורות ויזואליים של מוסדות חינוך יהודיים בפולין בין שתי מלחמות העולם. ניסינו להבין איפה נמצאים "מוקשים" העשויים לבלבל ולהטות את דעתו של החוקר תוך התבוננות בתמונות של בתי ספר וכיתות לימוד. הבנו שתמונה יכולה לעודד את החוקר לבדוק אלמנטים המופיעים בתמונה ונעדרים מהמחקר. ובעיקר ניהלנו דיון סוער על גישות בהיסטוריה תרבותית וביחסה למקורות ויזואליים.



מפגש תשיעי: 22.2.2016

במפגש הראשון לשנה הנוכחית ניסינו להבין מה היה חסר במפגשי החברותא בשנה שחלפה. הבנו שעל מנת ליצור רצף נושאי במפגשים עלינו להגביל את עצמנו לשתי תמות שחוזרות במחקרים של כל חברי הקבוצה. לבסוף נבחרו 2 נושאים מרכזיים בהם נדון השנה מנקודות מבט שונות: גבוליות ושפה. שני הנושאים הללו חוזרים במחקרים של כל חברי הקבוצה תוך שהם מייצגים את ההתפתחות של נושאים אלה לאורך השנים ובהקשרים רחבים.


מפגש עשירי: 29.2.2016

המפגש העשירי הועבר על ידי אמה זהר. במפגש בחנו את מקומן של נערות יהודיות בפולין במסגרת ארגוני הספורט המפלגתיים בין שתי מלחמות העולם. לצורך המפגש קראנו אוטוביוגרפיה קצרה של נערה מעורבת פוליטית במספר תנועות סוציאליסטיות. מתוך הטקסט עלו מספר סוגיות הנוגעות לאופן השתלבותן של נשים ונערות בארגונים הפוליטיים. ראינו שההנהגות של הארגונים הפוליטיים ניסו לשלב את הנשים בפעילות הפוליטית ללא כל הבדלה בינם לבין הפעילים הגברים. נשים קיבלו זכות לבחור ולהיבחר (גם במסגרת המפלגתית הצרה וגם במסגרת ארצית), סניפים מפלגתיים רבים וכך גם ארגונים מסונפים הונהגו לא פעם על ידי נשים, נשים השתתפו בכל הפעילויות הפוליטיות והתרבותיות שהפעילו התנועות ללא יוצא מן הכלל וללא הפרדה מגדרית וכך כיתות בתי הספר המפלגתיים היו מעורבות, קבוצות הספורט לא הפעילו קבוצות נפרדות לנשים והן השתתפו בכל הענפים, מחנות הקיץ היו מעורבים, ילדים וילדות חלקו מקלחות משותפות בבתי ההבראה המפלגתיים וכו'... אך למרות שעל פניו היה שיויון מגדרי מאוד מוקפד נערות ונשים עדין סבלו מאפליה וקיפוח. מצבים כאלה ניתן לראות בעיקר בפנייה של המפלגות אל הנשים בכל הנוגע למקומן במערך המשפחתי כמי שאמונות על גידול וחינוך הילדים ומשק הבית. כמו כן, התמקדות בסממנים "נשיים" כמו טיפוח ואסתטיקה נשית, אופנה ואיפור היו נחשבים כתרבות נמוכה ובזויה בהלך הרוח המפלגתי.


מפגש 11+12: 7+14.3.2016

את שני המפגשים הבאים הקדשנו לקריאת טיוטת מאמרו של שי אילסון גרברג. בעידן שבו קניבליזם כבש את הדמיון האירופי ושימש נשק תעמולתי שכוון ביעילות כלפי ה'אחר' מבחוץ ומבית, אך גם מקרה בוחן לרעיון החוק הטבעי, בכל זאת מפתיע לגלות כי רטוריקה זהה קנתה לה אחיזה בשיח הפנים-יהודי בעת החדשה המוקדמת. כתיבתו ההלכתית של רבי יעקב עמדין בסוגיית הרפואה המודרנית ומלחמתו העיקשת בשבתאות, מספקות דוגמאות מאירות עיניים לשימוש בדימויים 'קניבליים' – כפי שהתגבשו עד לזמנו בספרות הקולוניאלית מן העולם החדש ובפולמוס הדתי בסוגיית האוכריסטיה – נגד סכנות הכפירה התיאולוגית. עמדתו ההלכתית של עמדין בשאלה 'אם מותר ליהנות ממת נכרי' (שו"ת יעב"ץ, 1739), יוצרת זיקה ברורה בין קניבליזם לכפירה שמקורה בפרשנות היפר-ליטראלית של הקאנון הספרותי מחד, ולתפיסת 'שבע מצוות בני נח', מאידך. לדידו, צריכת בשר אדם, אם במובן הממשי ואם בזה הסמלי, היא שמבדילה בין בני אדם לפראיים, ובין בני נח (דהיינו, יהודים ונוצרים) למינים. אלמנטים אלה קבלו תנופה משמעותית בכתביו הפולמוסיים של עמדין נגד הכפירה השבתאית, בעשור החמישי של המאה הי"ח, עת הפך מעורב בפולמוס עם רבי יהונתן אייבשיץ והפראנקיסטים.


מפגש 13: 21.3.2016

חיליק ויצמן, יום עיון. ההרצאה מנתחת האופן שבו שאלת הבעלות על האתרים היהודיים בפולין שלאחר מלחמת העולם השנייה הובנה, נתפסה ונידונה ברמה המקומית, על ידי החברה הפולנית. על אף שהרכוש היהודי הקהילתי הוחרם והולאם באופן רשמי, הרי שבשטח, בעיקר בכפרים ובעיירות קטנות, שאלת הבעלות על נכסי הקהילות היהודיות לא תמיד הופנמה ויושמה לפי עמדת השלטון המרכזי. כפי שאני טוען, רבים מפקידי השלטון המקומי בפולין לא הטמיעו את השינוי הדרסטי במעמדם החוקי של אתרים אלה והמשיכו להתייחס ליהודים כאל הבעלים של בתי כנסת ריקים ובתי קברות נטושים, במובן המשפטי, הסימבולי ואף המוסרי. טענה זו מתבססת על מחקר ארכיוני אשר מלמד על קיומה של תופעה נרחבת: החל מתום המלחמה ועד לסוף שנות החמישים פקידי שלטון ומנהיגים פולנים מקומיים פנו כל העת לארגונים היהודיים בפולין וביקשו לרכוש או להחכיר מהם בתי כנסת, מקוואות ובתי קברות, על אף העובדה שאתרים אלה כבר הופקעו מידי היהודים ועברו לידי המדינה. למרות שהשלטונות המרכזיים הבהירו לדרג המקומי שוב ושוב כי 'עסקאות' אלה לא תקפות מכיוון שלקהילות היהודיות אין כל זכות בעלות על נכסים יהודיים לשעבר, במשך זמן רב הם לא הצליחו לבלום את התמדת התופעה. במידה רבה מדיניות השלטונות לא הצליחה לחלחל אל השטח ולשרש לחלוטין את התפיסה כי ליהודים יש עדיין זכות 'בעלות' על המרחב היהודי החומרי. נראה כי בפריפריה הפולנית, במיוחד בעיירות בהן יהודים היוו מרכיב מרכזי מהאוכלוסייה, היחס לשאלת הבעלות אודות שרידי היהדות החומרית, שיקף רגישויות קדם משפטיות שעמדו בניגוד למציאות המשפטית החדשה אותה ביקשו השלטונות להחיל. שאלת הבעלות על הנכסים הקהילתיים היהודיים לאחר השואה עוררה, בעיקר רמה המקומית, חוסר וודאות וחוסר נוחות – אשר שיקפו את המבוכה והאמביוולנטיות בקרב הפולנים לנוכח ההשלכות של השואה ושל היעדרם של היהודים מהנוף המקומי וממרקם החיים היומיומי.



מפגש 14: 9.5.2016

מפגש פתוח: הומוסקסואלים יהודיים בפולין בין שתי מלחמות העולם/אמה זהר

לקראת המפגש קראו המשתתפים אוטוביוגרפיה של תלמיד ישיבה, חבר "צעירי אגודת ישראל" שמגיע מבית אורתודוקסי בעיירה קטנה בפולין. במסגרת האוטוביוגרפיה מתוארות בצורה מרתקת חוויותיו המיניות של הנער, בתחילה עם חבר לספסל הלימודים ובהמשך אף עם פרטנרים נוספים. כמו כן מתואר תהליך חיפוש זהותו הדתית והתרבותית של הנער תוך עיסוק מתמיד במשמעות הדת, ברצון ללמוד ולהכיר את ה"עולם שבחוץ" ובעיקר במקומו בחברה הסובבת. במסגרת הדיון ניסינו לבחון את היחס להומוסקסואליים במסגרת המחקר ההיסטורי האקדמי ואילו הבדלים ניתן למצוא ביחס ליחסי מין חד מיניים בהיסטוריוגרפיה. בהמשך ניסינו למצוא רמזים בטקסט על מנת להבין האם האוטוביוגרפיה נכתבה "כתרגיל בכתיבה" או שמא מתארת מצבים אותנטיים בהם נתקלו נערים ונערות שכאלה בפולין בין שתי המלחמות. לקראת סוף המפגש דנו במצבם של הנערים היהודיים בפולין בין שתי המלחמות בכל הנוגע לחינוך מיני והתמודדות עם דחפים מיניים. למדנו שבמקרים רבים מגע מיני בין בני משפחה היה דבר שבשגרה, כך גם בין חברי משפחה או חברים לספסל הלימודים (מאותו מין או מהמין השני). נערים ונערות רבים מתארים את תחושותיהם בנוגע לאותם מגעים מיניים ואת הצורך והרצון לכבוש את הייצר והדחף שמתפרש על ידי החברה (ובעיקר על ידי דור ההורים) כדבר אסור ואף כחטא. כפתרון לכיבוש הדחפים מעסיקים עצמם בני הנוער במה שנתפס כפעילות חיובית בעיני בני דורם (או כפחות שלילית בעיני דור הוריהם)- קריאה, כתיבה, למידת שפה חדשה והצטרפות לתנועות נוער. תנועות הנוער הפכו ככלי לסובלימציה ותיעול דחפים ופעמים רבות, מתוך הבנה את מצבם של הנערים מנהלים המדריכים שיחות בנוגע למין במסגרת הפעולות בתנועה.


מפגש 15: כנס חוקרים צעירים של השותפות הבין-אוניברסיטאית ללימודי רוסיה ומזרח אירופה

בכנס שנערך באוניברסיטת תל-אביב הציגו 3 ממשתתפי החברותא- מגדלנה לשצ'נסקה, אמה זהר וחיליק ויצמן.

המשתתפים במפגשי החברותא:

אמה אור-טל זהר- האוניברסיטה העברית אלי מוססון - אוניברסיטת בוסטון שי אלסון-גרברג - האוניברסיטה העברית חיליק ויצמן - אוניברסיטת חיפה שאול סיידלר-פל-האוניברסיטה העברית אגניישקה אילוויצקה - אוניברסיטת וורצלאב מגדלנה לושצ'ינסקה - האוניבריסטה העברית קתז'ינה צ'רבונוגורה - אוניברסיטת וידרינה, גרמניה צבי אורגד- אוניברסיטת בר אילן

כלים אישיים