אמנים ובעלי מלאכה במבט מתודולוגי

מתוך limudbchevruta

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אמנים ובעלי-מלאכה במבט מתודולוגי

שאלת זהותו ונסיבות עבודתו של האמן או בעל-המלאכה בזמנים עברו מעוררת קשיים רבים, בפרט כאשר אין בנמצא עדויות ארכיאולוגיות או היסטוריות ש"ילוו" את יצירת האמנות. קבוצת "אמנים ובעלי-מלאכה במבט מתודולוגי" קוראת לתלמידים מתקדמים מתחומים משיקים כגון ארכיאולוגיה, תולדות האמנות, היסטוריה כללית והיסטוריה של עם ישראל, אנתרופולוגיה וסוציולוגיה, או כל תחום אחר הנוגע לנושא, לקחת חלק ברב-שיח אינטרדיסציפלינרי אודות אמנים ובעלי-מלאכה בתרבויות עתיקות.

במהלך המפגשים נציג מקרי-מבחן מגוונים במטרה לזקק גישות מתודולוגיות שיוכלו לשמש אותנו במשותף. בין השאלות שנעלה: האופן בו נכון לדון בהגדרת המתח שבין 'אמנות' לבין 'מלאכה'; מתי מוצדק לראות אמנים קדומים כ- authors היוצרים לשם ביטוי אישי; כיצד והאם ניתן לזהות טביעת יד של אומן או אסכולה, ובאיזו מידה נכון ליחס יצירות ממוצא גיאוגראפי וכרונולוגי שונה למורשת אמנותית משותפת; באילו אמצעים ניתן להתחקות אחר מעבר מסורות בין בתי מלאכה שונים; כיצד ניתן לאתר עדויות לפטרונות פרטית, שלטונית או דתית באמנות "אילמת", ובאילו אמצעים ניתן להתחקות אחר סדנאות, אסכולות או גילדות שאינן מתועדות בכתב; בתוך כך נבחן גם את מהימנותם של הכלים הביקורתיים העומדים לרשותנו, ובראשם ההסתמכות על אותו מדד חמקמק וקשה להגדרה - "סגנון".

Artists and Craftsmen in a Methodological View

The study of the identity of the artist or craftsman throughout history and of the circumstances in which they worked presents many difficulties, especially when archaeological and historical data is scarce. “Artists and Craftsmen in a Methodological View” is an interdisciplinary study group aimed at graduate students from complementary fields, such as archaeology, art history, general and Jewish history, anthropology, and sociology, or any other relevant field, who wish to participate in the discussion about artists and craftsmen in ancient cultures. In our sessions we will present diverse casestudies in order to frame the appropriate methodological approaches which will best serve our common research interests. We will explore such issues as the tension between “art” and “craft”; artists as authors; tracing individual artistic “fingerprints”, schools, and traditions; evidence of private, governmental, and religious patronage in “mute” art; and we will review the validity of the use of “style” as a methodological prism.


מפגש ראשון

12.11.2013

את המפגש הראשון פתחנו בהכרות קבוצתית, ולאחר מכן הצגנו שני מקרי מבחן רלוונטיים: "ייצוג קיסרים בעולם הרומי" (רחל קן-קריינין) ו"שנהבי שומרון ונימרוד בתקופת הברזל" (ליאת נאה). באמצעות מקרי המבחן העלנו את השאלות בהן תדון הקבוצה במהלך השנה. בחלק האחרון של המפגש ערכנו דיון במושג "connoisseurship".

נוכחים:

רחל קן-קריינין (תולדות האמנות וארכיאולוגיה), ליאת נאה (ארכיאולוגיה), מיתקה גולוב (ארכיאולוגיה), אדם יודפת (מוסיקולוגיה), שירי פרידמן-ויסברד (תולדות האמנות), מורג וילהלם (תולדות האמנות וארכיאולוגיה), טלי שרביט (תולדות האמנות וארכיאולוגיה), חגי כהן קלונימוס (ארכיאולוגיה), אריאל שתיל (ארכיאולוגיה), נעה לאה כהן (תולדות האמנות)


מפגש שני

24.12.2013

המפגש השני הוקדש למקרה מבחן ארכיאולוגי: "בעלי-מלאכה במקדש הברונזה התיכונה בנהריה" (ליאת נאה). באמצעות בחינת הממצאים מאתר פולחן מן האלף השני לפנה"ס הועלו בקבוצה שאלות הנוגעות לזיהוי בתי-יוצר, שימוש בחומרי גלם מקומיים, פעילות סימולטנית של מספר סדנאות באתר אחד, התפתחות של סגנון בסדנא ופטרונות.  

נוכחים:

רחל קן-קריינין (תולדות האמנות וארכיאולוגיה), ליאת נאה (ארכיאולוגיה), מיתקה גולוב (ארכיאולוגיה), אריאל שתיל (ארכיאולוגיה)


מפגש שלישי

13.1.2014

במפגש השלישי העמקנו את הדיון בפטרונות. התחלנו את המפגש במקרה מבחן שהציגה רחל קן-קריינין, תחת הכותרת: "מה הייתה מידת מעורבותו של הורדוס במפעלי הבנייה שלו?". במפגש הקודם למדנו מקרה מבחן שבו הממצאים הארכיאולוגיים הם "אילמים": בהעדר טקסט היסטורי שלאורו ניתן לפרש את התרבות החומרית, רק הארכיאולוגיה יכולה לספר על דפוסי המלאכה באתר, ושאלות רבות נותרות ללא מענה. בניגוד למפגש הקודם, במפגש הנוכחי הציגה רחל מקרה שבו אכן קיים טקסט היסטורי הדן ישירות בפטרונותו של הורדוס ובמפעלי הבניה שיזם. אלא שכפי שהדגימה, גם קיומו של הטקסט לא פותר את הקשיים לגבי מידת מעורבותו של הורדוס במפעלי הבנייה בתקופתו. להפך - הוא מעלה סדרה של שאלות חדשות. בהמשך המפגש התפתח דיון בעצם הקושי שבהגדרת המושג "פטרונות". משתתפי המפגש החלו לנסח רשימת שאלות שנועדה לאפיין פטרונות בתקופות ובתרבויות שונות, ולסייע בעבודת המחקר של חברי הקבוצה על תחומיהם השונים.

למידע נוסף, ראו פטרונות בלקסיקון הקבוצתי

נוכחים:

רחל קן-קריינין (תולדות האמנות וארכיאולוגיה), ליאת נאה (ארכיאולוגיה), מיתקה גולוב (ארכיאולוגיה), אריאל שתיל (ארכיאולוגיה), חגי כהן קלונימוס (ארכיאולוגיה), שירי פרידמן-ויסברד (תולדות האמנות), טלי שרביט (תולדות האמנות וארכיאולוגיה), רחל שרף (תולדות האמנות, אוניברסיטת בן גוריון), צבי אורגד (אמנות יהודית, אוניברסיטת בר אילן)


מפגש רביעי

11.2.2014

המפגש הרביעי החל בהרצאתו של צבי אורגד, "אמנים ופטרונים בבתי כנסת במאה ה- 18 בפולין ובגרמניה". דרך מקרי המבחן השאוב מעבודת הדוקטורט שלו, העלה צבי שאלות בנוגע למתודולוגיה המחקרית המתאימה לחקירת עיטורים ממבני עץ שכמעט ולא שרדו; להבדלים האפשריים בין הבנאים לבין מעטרי המבנים, למוצאם ולהשכלתם; לקשרים האמנותיים בין הקהילות המקומיות השונות; לאיפיונן של מסורות עיטור יהודיות לנוכח השפעות מקומיות שאינן יהודיות, לשאלת קיומן של גילדות יהודיות-נוצריות או נתיבי השכלה משותפת לאמנים יהודים או נוצרים; לשאלת המושג "פולקלור"; לחקר זהותם, מוצאם והשכלתם של אמנים והקשרים ביניהם דרך חתימות שנתגלו בבתי הכנסת; לחקר פטרונות אישית וקהילתית דרך חתימות; לבוחרים בעיטורי בתי הכנסת מסוימים ולא אחרים (ובמיוחד: מי הכיר את משמעותם האיקונוגרפית והסמלית של העיטורים - הקהילה, האמן או שניהם); את הרצאתו סיים צבי בשאלה כיצד נכון לחפש את השורשים לעיטורי בתי הכנסת - האם כדאי, מבחינה מחקרית, לחפש עיטורים זהים במבנים אחרים, ואולי על חפצים אחרים מן התקופה, או לחילופין, להתמקד בחיפוש עיטורים דומים, ולאו דווקא זהים. 

את ההרצאה השנייה במפגש העביר אריאל שתיל, תחת הכותרת "בובות עצם מוסלמיות reconsidered". אריאל הציג את מחקרו בנושא בובות עצם מוסלמיות והדרך הנכונה לאפיונן, כמקרה מבחן מעניין שבו טיפוס הממצא היה מוכר שנים רבות מאוספים פרטים וממוזיאונים (תחת הכינוי "בובות קופטיות") והתפתחו אודותיו תיאוריות שונות, אך קשה היה למקמו או לתארכו מחמת העדרן היחסי של עדויות מחפירות ארכיאולוגיות. הוא פתח בסקירת התפתחות המחקר בנושא בובות העצם; המשיך בדיון בחומר הגלם הזול והזמין כמצע לאמנות עממית; בשאלת היותן בובות או צלמיות ובשימושים האפשריים בהן; ולאחר מכן הציע דרך חדשה למיינן לטיפוסים, ובאמצעותה, בהתפשטות הטיפוסים באופן כרונולוגי וגיאוגרפי. דרך מקרה המבחן של הבובות המוסלמיות העלה אריאל שאלות לגבי מרכז ופריפריה, ביצירת אחידות סטנדרטית גם באמנות עממית שאינה דורשת הכשרה מיוחדת; והצורך בהגדרת שאלות מחקריות מתאימות לבחינת אמנות עממית, בשונה מאמנות "גבוהה"; כמו כן, דן אריאל בהסברים אפשריים לקיומן של בובות אנתרופומורפיות לנוכח האיסורים הדתיים באסלאם. 

נוכחים:

רחל קן-קריינין (תולדות האמנות וארכיאולוגיה), ליאת נאה (ארכיאולוגיה), מיתקה גולוב (ארכיאולוגיה), אריאל שתיל (ארכיאולוגיה), צבי אורגד (אמנות יהודית, אוניברסיטת בר אילן)



מפגש חמישי

10.3.2014

במפגש ההחמישי הציגה שירי פרידמן-ויסברד את הרצאתה "יד האמן בשנהבים מימי הביניים". שירי בחנה שנהבים רומיים המתאורכים בין המאות ה-4 ל-6 לספירה הניתנים לשיוך סגנוני למספר בתי יוצר ברומא. השנהבים העידו על "תחייה פגאנית" שהתרחשה במאות הללו ברומא שבאה לידי ביטוי בהתרפקות מחודשת על מסורת סגנונית קלאסית, לצד המשכיות הסגנון הביזנטי. שירי עמדה על השימוש הפונקציונאלי שנעשה בסגנון בתקופה זו ככלי מובהק לביטוי אידיאולוגי, וכ"קובע תוכן", כאשר הדימויים הנוצריים נוצרו בסגנון הביזנטי בעוד שאלו האימפריאליים או הפגאניים נעשו בסגנון הקלאסי הישן. היא העלתה את מושג ה"יד הבוגדנית" שחשפה את זהותם התרבותית של האמנים יוצרי השנהבים, כמו גם את מסורות הלימוד וההכשרה האמנותית שעל ברכיהן התחנכו.

למידע נוסף, ראו סדנאות בלקסיקון הקבוצתי.

נוכחים:

רחל קן-קריינין (תולדות האמנות וארכיאולוגיה), ליאת נאה (ארכיאולוגיה), אריאל שתיל (ארכיאולוגיה), צבי אורגד (אמנות יהודית, אוניברסיטת בר אילן), חגי כהן קלונימוס (ארכיאולוגיה), שירי פרידמן-ויסברד (תולדות האמנות), טלי שרביט (תולדות האמנות וארכיאולוגיה), מורג וילהלם (תולדות האמנות וארכיאולוגיה)


מפגש שישי

25.3.2014

המפגש השישי הוקדש להרצאותיהם של חגי כהן קלונימוס, "מתודולוגיות במחקר כלי האבן של חורבת קייאפה והשלכותיהן להבנת רמת ייצור ואופן השימוש בכלים", ואריאל שתיל "בית מלאכה ליצור כלי עצם מן התקופה המוסלמית הקדומה בירושלים". הרצאתו של חגי התמקדה בשאלה הבסיסית כיצד ניתן לזהות אמנים בהעדרו של ניתוח סגנוני? הוא הציג בקצרה את תפיסותיהן המחקריות השונות של חוקרים דוגמת גורדון וצ'ילד, ברומפילד וארל, וכן קלרק ופרי בנוגע להגדרת המונחים "התמחות" ו"מורכבות חברתית". תפיסתה הבסיסית של קוסטין הוצגה גם כן ובאמצעותה הציג חגי שאלות שונות הנוגעות לדוגמה לאפשרות לזהות בממצא החומרי תוצרי ייצור לעומת חומרי גלם, לצורך בהבנת האופי הטכנולוגי של החברה היצרנית לשם הגדרת אופיו של הממצא שנמצא בשטח, שאלת זיהוי ייצור ביתי לעומת זיהוי עודף, חשיבותו של הפיזור המרחבי של הממצא להבנת משמעותו וכו'. כלי האבן מחר' קייפא שימשו את חגי להצגת מקרה מבחן להתמודדות עם השאלות ותפיסות המחקר השונות. הוא החל להציג בפנינו את תפיסתו המחקרית שכללה הגדרה של ה "טיפולוגיה הפונקציונאלית" של הכלים במכלול, וכן ניתוח מאפייני הכלי שכלל את "היסטוריית החיים של הפריט". בשל קוצר הזמן עברנו בשלב זה להרצאתו של אריאל שתיל שהחל להציג את מחקרו אודות בית המלאכה ליצור כלי העצם מירושלים. הוא הציג סקירה היסטורית של ייצור כלי העצם בעולם העתיק וכן הגדיר את סוגי חומרי הגלם בהם נעשה שימוש ומאפייניהם השונים. במפגש הבא ימשיכו חגי ואריאל בהצגת מקרי המבחן שלהם.

נוכחים:

רחל קן-קריינין (תולדות האמנות וארכיאולוגיה), ליאת נאה (ארכיאולוגיה), אריאל שתיל (ארכיאולוגיה), חגי כהן קלונימוס (ארכיאולוגיה)


מפגש שביעי

28.4.2014

המפגש השביעי הוקדש להרצאותיהם של טלי שרביט "פטרונות ואספנות פיסול בעולם הרומי" וכן להשלמת הרצאתו של חגי כהן קלונימוס מהמפגש הקודם, "מתודולוגיות במחקר כלי האבן של חורבת קייאפה והשלכותיהן להבנת רמת ייצור ואופן השימוש בכלים". בהרצאתה הציגה טלי אספקטים שונים של תופעת האספנות שהתרחשה ברומא במהלך תקופת הקיסרות. היא הציגה בקצרה את הרקע ההיסטורי להופעת יצירות יווניות מקוריות ברומא וחשיפתם לעיני הפטרונים המקומיים, בעקבות כיבושי יוון והמזרח, ותהלוכות השלל שהתקיימו בעקבותם בבירה. היא נגעה בקריטריונים השונים שהנחו את הביזה האמנותית, דוגמת ערכה הכספי של היצירה, משמעותה הסימבולית או תפיסת הביזה כענישה פסיכולוגית; באופן בו נתפסה הביזה, הן על ידי מצדדי "הגישה ההתמחותית" בני האליטות המלומדים שלקחו חלק מרכזי בעידוד שוק האספנות, והן על ידי המקטרגים דוגמת קאטו, מוביל "הגישה הקאטונית". היא הציגה את העקרונות שהנחו את הפטרונים והאספנים בבחירת היצירות שהציגו בביתם, דוגמת: paideia (החינוך היווני שעל ברכיו התחנכו), aemulatio (הרצון להתחקות אחר המסורת התרבותית היוונית תוך דיאלוג מתמיד וחתירה לאמירה חדשה), virtus (השאיפה למצויינות) וה- decorum (הלימה- הרצון להעביר באמצעות היצירה על כל פרטיה- חומר, סגנון, מיקום הצגה וכו' מסר ברור ודידקטי ההולם את מעמדו ומקומו של הפטרון). טלי הציגה 2 מקרי מבחן מעניינים באמצעותם עמדה על יישום האספקטים השונים: האחד אוסף המכתבים של קיקרו, והשני האוסף הפיסולי יוצא הדופן של פיסו מוילת הפפירוסים שבהרקולנאום. בנוסף עמדה טלי בקצרה על השינויים שחלו בגישות המתודולוגיות המחקריות לנושא הפטרונות הרומית מהמאה ה-19 ועד ימינו אנו.

לרשימת הקריטריונים לאיסוף פסלים ברומא כפי שהציגה טלי, אנא ראו פטרונות בלקסיקון הקבוצתי.

בהשלמה להרצאתו מן המפגש הקודם, חגי עורר דיון במושגים היסטוריית החיים של הפריט, או הביוגרפיה של הפריט, ואיפיון נתונים ככלי מחקרי. 


נוכחים:

ליאת נאה (ארכיאולוגיה), רחל קן-קריינין (תולדות האמנות), אריאל שתיל (ארכיאולוגיה), חגי כהן קלונימוס (ארכיאולוגיה), טלי שרביט (תולדות האמנות), מורג וילהלם (תולדות האמנות), שירי פרידמן-ויסברד (תולדות האמנות), יפעה מבטח (תולדות האמנות)


מפגש שמיני

20.5.2014 

המפגש השמיני של הקבוצה הוקדש להרצאת אורח של ד"ר אסף פינקוס מאוניברסיטת תל אביב, "Parler lapicide: סדנאות ופיסול סדרתי במאה ה-14 בדרום גרמניה". המפגש היה פתוח לקהל הרחב. 

להלן תקציר ההרצאה:

קשה להפריז בתרומתם של הפרלרים לאמנות של ימי-הביניים המאוחרים. משפחת בנאים ופסלים זו עצבה את הנוף האורבני השלט עד היום באחדות מהבירות האירופאיות של המאה ה-14 (כמו פראג, וינה, מילנו, ועוד) ושינתה כליל את תפקודו של הפיסול הגותי. ההרצאה תתמקד בסדנאות הפרלריות בערים Augsburg, Ulm, Freiburg-im-Breisgau, Thann, Basel, שנוהלו ככל הנראה על-ידי מאסטר מוביל אחד – יוהן פרלר (Johann Parler). עדויות בנות הזמן, כגון חוזה ההעסקה של יוהן בפרייבורג, פרגמנטים של ספרי התשלומים של הסדנא ואחרים, אפשרו לשחזר את מבנה הסדנאות ודרכי העבודה בהן. מודלים אלו ייבחנו לאור הממצא האמנותי. ההרצאה תבדוק כיצד התכנית האדריכלית והפיסולית המשותפת לשערים הראשיים של הכנסיות שונו ועובדו, מצד אחד, בהתאם לצרכים המקומיים של מזמיני העבודות, ומצד שני – כיצד השימוש בתכנית המשותפת אפשר ייצור רחב היקף של פיסול סדרתי בסוף ימי-הביניים. ההרצאה תדון במבנה הנרטיבי ובדרכי הצפייה בפיסול הגותי המאוחר. כמו כן, היא תבחן את מיתוס האמנים הפרלרים ותראה כיצד יוהן תפקד למעשה כ"יזם" ותדון בתפקידו כסוכן שותף בתרבות החזותית בת-הזמן ההוא.


מפגש תשיעי

27.5.2014

בסיום השנה ערכה הקבוצה סיור בירושלים בהדרכתו המצוינת של יעד בירן. הסיור עסק בחיבור שבין טכניקות מלאכה מסורתיות לבין סוגיות של זהות, תוך הדגשת המתח בין "ישן"' "מחודש" ו"חדש" והחיפוש אחר שורשים מסורתיים. במהלך הסיור העלנו שאלות לגבי החייאה מכוונת של מסורות מלאכה, כחלק ממגמות שונות של תחייה לאומית או כינון זהות מקומית. הקבוצה ביקרה בחנות ובבית המלאכה של משפחת קרקישיאן, שם שמענו על תהליך היצירה של קראמיקה ארמנית מסורתית, ועל המקום שתפסה מזמן המנדט הבריטי בעיצוב הזהות האמנותית המקומית בירושלים; בחנותה של מארו סנדרוני, אמנית ומעצבת אופנה ובת למשפחת קרמיקאים ארמניים, היוצרת יצירות חדשות ומקוריות על בסיס הטכניקות המסורתיות; בעמותת סונבולה, המבקשת לספק פרנסה לנשים פלסטיניות העוסקות במלאכה מסורתית; בבית האמנים, שם שמענו על ההיסטוריה של הקמת בצלאל כבית ספר לאמנות ולמלאכה יהודיים-מקומיים; ולבסוף, בבית הכנסת החלבי עדס שבנחלאות, שם ראינו את ציורי הקיר המשוחזרים של אמן בצלאל, יעקב שטרקאנא לחצו כאן לתמונות מן הסיור


לקסיקון קבוצתי 

הצעות לקריאה נוספת / suggestions for additional reading

כלים אישיים